טוב אז בסוף הפרק יש סוג של הודעה שאני ממש אשמח אם תקראו
*נ.מ ג׳ימין*
"טוב יוגי אמר שהוא אמור לבוא בהפסקה הבאה" אמרתי מתיישב בכיסא הפנוי שהיה ליד הילד הישנוני כי שותפו לשולחן יצא להפסקה
"טוב, עכשיו תן לישון" אמר הנער שישב לידי מניח את ראשו על השולחן במטרה לישון
"טאה יש בשעה הבאה מתמטיקה אתה לא יכול לישון במתמטיקה זה מקצוע חשוב" אמרתי לנער שכמעט נרדם
"אני יודע, אתה אמור לדעת שאני שונא מתמטיקה" הנער אמר עם עיניים עצומות
"אני יודע את זה, טוב בכל מקרה אני הולך ללוקר להוציא ציוד להביא גם לך?" גלגלתי את עיניי קם מהכיסא מחכה לתגובה מהנער הישנוני
"כן, אתה יודע את הקוד שלי נכון?" הוא ענה לא מחכה לתשובה וישר נרדם
"טוב אז אני מניח שאני הולך לב-", "אני אבוא איתך גם אני צריך להוציא ציוד" נקטעתי על ידי קוקי שהציע לבוא איתי ללוקרים
"קוקי אתה מרגיש טוב?" שאלתי כאשר ראיתי שאחי מעופף מה שלא מתאים לו כל כך כי הוא נער מאוד ממוקד
"כן, אני מרגיש טוב" הוא אמר עם מבט לריצפה
"קוקי אני יודע שלא, אתה מרגיש רע ואני רואה את זה" אמרתי מקווה שירים את ראשו ויסתכל אליי
"טוב בסדר כואב לי הראש נראה לי שאני אצלצל לאפה שיקח אותי הביתה" קוקי אמר כאשר הגענו ללוקרים
"טוב, אז תצלצל אליו אם הוא לא יכול תצלצל לאומה הוא בטח בבית" אמרתי דואג לקוקי שירגיש טוב
"טוב אפשר את הטלפון שלך?, שלי בכיתה" קוקי שאל מוציא את הציוד שלו למקרה ולא יוכלו לבוא לקחת אותו
"אנחנו עכשיו נחזור לכיתה ותוכל לקחת את הטלפון שלך כי לשלי אין סוללה" אמרתי מוציא גם את המטען שלי מהלוקר והלכנו חזרה לכיתה.
הצלצול שבישר על סוף השיעור הגיע והטלפון יצא איתו בזמן שנכנסתי לצ׳אט עם הובי לבדוק עם באמבאם כבר הגיע
~ג׳ימיני😜😜😜~
היונג באמבאם הגיע כבר?
~הובי היונג🐴🐴~
כן אנחנו עכשיו בקפיטריה אוכלים תבואו לפה
~ג׳ימיני😜😜😜~
בדרך...
סגרתי את הטלפון גורר איתי את טאה וקוקי לקפיטריה כדי לפגוש את באמבאם.
נכנסנו לקפיטריה ומיד ראינו את הובי עם ילד שאנחנו לא מכירים
"היי הובי" ניגשנו להובי ולילד והתיישבנו לידם
"או, היי ג׳ימיני, טאה, ג׳ונגקוק תכירו זה באמבאם" הובי הציג את הילד שישב מולו בשולחן לי ולקוקי כי טאה כבר מכיר אותו
"היי, אני ג׳ימין אבל אתה יכול לקרוא לי ג׳ימיני" אמרתי מחייך לילד
"היי,אני באמבאם אבל בבקשה תקראו לי באמי באמבאם נשמע לי ארוך מידי" הילד אמר ולחייו הפכו לאדומים
"באמי מה קורה התגעגעתי אלייך" טאה אמר וחיבק את הילד
"טאה נחמד לראות גם אותך שוב" הילד צחק מחזיר חיבוק לטאה
"היי, אני ג׳ונגקוק אבל תקרה לי קוקי אני לא אוהב את השם ג׳ונגקוק" קוקי אמר והסומק עלה על פניו
"גם אני יכול לקרוא לך קוקי?" הובי לפתע שאל
"ברור, אני אפילו מעדיף את זה" קוקי אמר מסמיק עוד יותר
"אז קוקי אפה או אומה לא יכולים לבוא?" שאלתי דואג לאחי
"לא, הם שניהם עובדים וחוץ מזה יש לנו צמצום היום אז מסיימים מוקדם יותר" קוקי אמר ספק שמח ספק מאוכזב
"מה קרה קוקי? אתה מרגיש טוב?" באמי שאל את אחי
"כן, סתם כואב לי הראש אבל אני בסדר" הוא אמר ממשיך לאכול את ארוחת הבוקר שלו.
כאשר סיימנו לאכול התחלנו ללכת לכיוון הכיתה, זה מגניב שבאמי יצא איתנו בכיתה.
"באמי יש לך לוקר כבר?" שאלתי בדרכנו במסדרון
"אמ... כן, אבל אני לא יודע איפה זה" הוא אמר מרים את כתפיו
"אם יש לך לוקר אז הוא ליד הכיתה כי נושא הלוקרים נורא מסודר ודואגים שהלוקר של כל תלמיד יהיה ליד הכיתה שלו" אמרתי מסביר קצת
"אמ... אוקיי, אז תוכלו להראות לי איפה הלוקרים?" הוא שאל
"כן, בטח" אמרתי ואז שמענו צעקות, התקדמנו לכיוון הצעקות כדי להבין מה קרה, ראינו שם שני ילדים רבים והרבה ילדים סביבם או צופים בשקט או מריעים לאחד מהם. כשהבנתי שאף אחד לא מתכוון להתערב ולעצור את הריב החלטתי לעשות מעשה, החלטתי להתערב, החלטתי לעצור את הטירוף הזה אז נדחפתי בין ההמון והגעתי לריב עצמו, כשתפסתי אחד מהם ומשכתי אותו מהשני, הוא נאבק בי, בעט והתפתל מעיף אותי על הריצפה, ראשי נחבט ברצפה בחוזקה, ראייתי החלה להטשטש, לא הרגשתי את רגלי וידיי, הכל החל הלחשיך עד שלא ראיתי כלום.
טוב אזזז כן העלילה שלנו מתחילה עכשיו באמת אני כל כך מצטערת שזה לא קרה קצת יותר מוקדם אבל אני מקווה שלא ביאסתי אתכם עם הפרק.
אני ממש מודה לכל מי שבכלל תורח ומשקיע מזמנו בשביל לקרוא את הספר שלי זה ממש לא מובן מאליו ואני מאושרת כל פעם מחדש כשאני רואה את מספר הצפיות בספר, אני עובדת עכשיו על וואן שוט חדש אני יותר מאשמח שכשאני יעלה אותו תלכו לקרוא אותו ותתמכו בי ובסיפור, זה קצת מבאס אותי שאין הרבה תגובות לספר הזה כי אני רוצה לדעת מה אתם באמת חושבים על הספר שלי, כמו שבתח הבנתם זה הספר קייפופ הראשון שלי ואני רוצה לדעת מה אנשים חושבים עליו. תודה רבה על הכל, אני עובדת עכשיו על פרק חדש ואני ממש מקווה שכשהו יהיה מוכן אני אוכל להעלות את הפרק הבא, סליחה שלוקח לי הרבה זמן להעלות פרקים.
מקווה שנהנתם מהפרק😥
לאב יו💙💙
YOU ARE READING
Bts- הכל התחיל בזכות אידיוט
Fanficמה קורה כשהחבר הכי טוב שלך מובל לבית חולים ואתה פגוש שם משהו שאתה לא רוצה לפגוש? איך מתמודדים עם זה שכל העבר שלך נמחק לך והדברים היחידים שאתה זוכר זה המשפחה שלך, החבר הכי טוב שלך וחיוך של אדם שאתה לא יודע מי הוא? את כל זה ועוד תגלו בפאנפיק על יונמין...
