~תקראו את מה שכתבתי למטה זה חשוב~
*נ.מ נאמג׳ון*
"רגע דוקטור אנחנו יכולים להגיד לג׳ימין את הבשורות המשמחות?" שאלתי את הרופא בתקווה שיענה תשובה חיובית אך כל מה שקיבלתי היה ניענוע לשלילה של ראשו של הרופא
"אנחנו חייבים להריץ עוד כמה בדיקות לפני שאנחנו משחררים אותו סופית ובשביל זה אני צריך אותו כמו שהוא עכשיו" אמר הרופא ואני לא ממש הבנתי למה התכוון
"לא ממש הבנתי למה אתה מתכוון" ג׳יני הקדים אותי ואמר לרופא
"התכוונתי לזה שאלה בדיקות שבודקות את תפקוד המוח ואסור שהוא יתרגש יותר מידי לפני הבדיקה כי אז זה יכול לשבש את הבדיקה ולעכב את תאריך השיחרור שלו מהבית חולים" הסביר לנו הרופא ואז אני קולט את טאה בזוית עיני מקשיב לשיחתינו עם הבעה מאושרת על פניו
"או, טאהיונג לא ראיתי שאתה פה אני מקווה שהקשבת לשיחה כי גם אתה צריך לדעת את זה, והכי חשוב לא להגיד כלום לג׳ימין כי שוב, זה עלול ליפגוע בתוצאות של הבדיקות שנערוך למוח שלו" אמר הרופא וטאה הינהן במהירות מסמן שהבין וניכנס בשמחה לחדר של ג׳ימיני
"טוב, אני חייב ללכת יש לי משהו שאני חייב לעשות אז ניפגש כבר יותר מאוחר לבדיקות של ג׳ימין" הרופא הסביר שחייב ללכת, לחץ לי ולג'יני את היד והלך
"ג׳וני חייבים לעדכן את קוקי בכל מה שהרופא החביב אמר לנו" אהובי פנה אליי עם עיניים נוצצות משמחה
"אין בעיה אני יכול לדבר איתו ולהסביר לו הכל אני רק צריך שתקרא לו החוצה כדי שאנחנו נוכל לדבר" אמרתי וג׳ין הינהן, נשק ללחיי ונכנס לחדר, לאחר כדקה קוקי יצא מהחדר כולו חושש ממה שאני עומד להגיד
"אפה הכל בסדר? אומה אמר לי שאתה קורה לי דחוף החוצה כי אתה חייב לדבר איתי אבל לא היה מוכן להגיד לי על מה" קוקי אמר כולו לחוץ ואני רק חייכתי חיוך מרגיע רואה אותו נירגע קצת למראה שלי מחייך
"הכל לא רק בסדר, הכל מצויין" אמרתי מאושר והוא רק היה נראה מבולבל יותר בכל רגע שעבר
"רגע, לא הבנתי מה קורה פה, אומה מוציא איתי דחוף החוצה בשביל חדשות מציינות? הייתי בתוח שעשיתי משהו לא בסדר" קוקי אמר והרגשתי קצת לא נעים שגרמתי לבני לחשוב ככה על עצמו מה שממש לא נכון
"אני ממש מצטער שגרמתי לך להרגיש ככה קוקי אבל אתה רוצה לשמוע את החדשות הטובות?" שאלתי וראיתי את ראשו עולה ויורד בקצב מהיר
"הרופא של ג׳ימיני אמר שהוא משתחרר בקרוב מאוד כל מה שנישאר זה רק כמה בדיקות אחרונות למוח שלו והוא משתחרר, אבל אסור להגיד לו את זה כי אם הוא יתרגש יותר מידי לפני הבדיקה ובמהלכה זה עלול לפגוע בתוצאות של הבדיקה מה שאומר שישאירו אותו פה יותר זמן מה שהם מעדיפים שלא יקרה" אמרתי רואה את השמחה והבלבול בעיניו של בני
"אני ממש שמח אפה אבל איך זה הגיוני שהוא משתחרר כל כך מהר? מה המצב שלו השתפר עד כדי כך בזמן כל כך קצר?" קוקי שאל, קיוויתי שאני לא אצתרך להגיד לו את החלק הזה של השיחה עם הרופא, לפחות לא בשלב הזה אבל אין לי הרבה ברירה עכשיו
"המצב שלו לא השתפר כל כך והרופאים אומרים שהמצב אפילו קשה יותר משחשבו ושיקח לו יותר זמן משהניחו בהתחלה להיזכר בהכל אבל אולי שהות בסביבה הטבעית שלו תעזור לו להיזכר יותר מהר" אמרתי רואה את קוקי עם מבט מודאג בעיניו קצת חושש אז פשוט חיבקתי אותו והזכרתי לו שהוא משתחרר מה שאומר שיהיה לנו קצת יותר קל לחזור לשיגרה ושיש סיכויי טוב שבעזרת זה הוא יזכר בהכל יותר מהר, מה שהעלה שוב חיוך על פניו של קוקי ועם מצב רוח זה נכנסנו בחזרה לחדר של ג׳ימיני מחוייכים כדי לא לתת סיבה לאף אחד לידאוג מה שעבד כי כשניכנסנו כולם היו עסוקים בעיסוקיהם ולא שמו לב בכלל שנכנסנו לחדר.
*מעבר זמן לערב*
*עדיין נ.מ נאמג׳ון*
כל אחד מאיתנו היה עסוק בשיחתו עם זה טאה שמדבר עם ג׳ימיני או שזה קוקי שמדבר עם ג׳יני ואני שמשקיף על הכל מהצד שלפתע נשמעו שלוש דפיקות בדלת ואחריה נכנס הרופא שדיבר איתי ועם ג׳יני מוקדם יותר היום וכולנו חוץ מג׳ימין אני מניח שהוא ידע מה קורה פה אבל תגובתו של ג׳ימין לכניסתו של הרופא הייתה לא לפי הציפיות של כולנו
היי כולם, אז זה הפרק להיום, מקווה שאהבתם
רציתי להגיד תודה ענקית על כל הצפיות בספר הזה אני ממש לא ציפיתי לכל כך הרבה וזה עושה אותי שמחה כל פעם מחדש כשאני רואה את המספר צפיות המטורף הזה, אז תודה💙💙💙💙💙
ודבר נוסף, בגלל שלא כל מי שקורא את הספר הזה עוקב אחריי אז חשוב לי להגיד את זה גם פה, בימים הקרובים אני יעלה את התשובות לשאלות ששאלתם את הדמויות בשאלות תשובות אז אם יש משהו שרוצה להוסיף שאלה יש לכם ימים בודדים לעשות את זה
נתראה בפרק הבא
לאב יו💙💙💙💙💙💙
YOU ARE READING
Bts- הכל התחיל בזכות אידיוט
Fanfictionמה קורה כשהחבר הכי טוב שלך מובל לבית חולים ואתה פגוש שם משהו שאתה לא רוצה לפגוש? איך מתמודדים עם זה שכל העבר שלך נמחק לך והדברים היחידים שאתה זוכר זה המשפחה שלך, החבר הכי טוב שלך וחיוך של אדם שאתה לא יודע מי הוא? את כל זה ועוד תגלו בפאנפיק על יונמין...
