*נ.מ קוקי*
"אין בעיה אומה, לילה טוב" אמרתי רואה את האומה שלי עוצם את עיניו ונכנס לארץ החלומות, הלוואי שגם אני יכולתי ללכת לנוח אבל אומה ביקש ממני שאשאר ער כדי שיהיה משהו לכל מקרה שלא יבוא.
יצאתי מחוץ לחדר מרים את הטלפון שלי מתחיל להתכתב עם ג'יי היונג
את/ה;
ג'יי היונג~ אני בבית החולים בגלל אח שלי וממש משעמם לי
צ'יקן ליטל🐥;
אוי, מה קרה לו?
הוא בסדר?
איך אתה מרגיש?
את/ה;
אני בסדר, הוא ניסה להפריד בין מכות שהיו אצלינו בבית ספר והוא נפגע בראש ואיבד את הזיכרון שלו ולא בטוחים מתי ישחררו אותו אבל כנראה בקרוב מאוד
צ'יקן ליטל🐥;
אוי ואבוי, אתה רוצה שאני אבוא ליהיות איתך קצת?
את/ה;
אני לא רוצה להתריח אותך לבוא עד לפה
צ'יקן ליטל🐥;
יא פאבויה, אתה רוצה מכות?תן לי את הכתובת של בית החולים, אני מגיע עכשיו
את/ה;
א-אוקיי, זה בית החולים שנימצא ברחוב ***, הוא ענק קצת קשה לפספס אותו😂
צ'יקן ליטל🐥;
אני בדרך עם בראין
את/ה;
תיסע בזהירות...
את/ה;
וג'יי... תודה❤
בהודעה זאת סגרתי את הטלפון חוזר לחדר מוודא שכולם בפנים בסדר ולא קרה כלום לאף אחד בזמן שלא הייתי.
וכמובן לא קרה כלום, כולם ישנים בשלווה, הם נראים כל כך חסרי דאגות כאילו כלום לא קרה, כאילן שג'ימין מעולם לא נפגע, כאילו שאומה ואפה לא מתים מדאגה וכאילו שטאה החבר הכי הטוב של אחי והאיש שאני אוהב בסתר לא מתיש את עצמו בדאגה לאחי, יכולתי לבהות בוא לנצח, בעיניים החמודות שלו אפילו כשהוא ישן, בפנים הטיפה שמנמנות שלו ובשפתיים המתוקות שלו אבל רטט של טלפוני היה חייב להפריע לי לבהות ביצירת המופת הזאת שמולי, הוצאתי את הטלפון מהכיס יוצא החוצה כדי לא להפריע לכולם לישון
"היי ג'יי היונג מה קורה?"
היי קוקי, זה לא ג'יי, זה בראין, ג'יי נוהג עכשיו אז הוא ביקש ממני לצלצל אליך, הוא רצה שאגיד לך שאנחנו מתעכבים קצת כי יש מלא פקקים והרבה כבישים חסומים אז יקח לנו משהו כמו חצי שעה אני משער, להגיע"
"אה, היי בראין, אין בעיה, הכל בסדר, תגיד לג'יי שיקח את הזמן במילא כולם ישנים כרגע, ושלא יעשה שטויות בכביש"
"יא! ילד אני שומע אותך ואני אף פעם לא עשיתי שטויות בכביש" היה טון קצת עצבני בקולו ויכלו לשמוע את זה
"אתה בטוח? אתה לא זוכר מה ספרת לי ביום ההוא?"
~פאלשבק ללפני שבועיים~
"היונג מה קורה הבנתי שהייתה במיני תאונה" אמרתי לטלפון לחוץ קצת, כאילו ההיונג שלי עשה תאונה
"אני בסדר, קוקי אין לך מה לדאוג יותר מידי, וחוץ מזה איך שמעת על התאונה שלי?" בא לי להרוג אותו ברגע זה, זה לא יאמן
"בראין היונג אמר לי, הוא לפחות יותר נחמד ממך וטורח לעדכן אותי אם קורה לך משהוא דרמטי" אמרתי וקולי היה עצבני מאת, כאילו זה מה שאכפת לו כרגע, יואו הבן אדם הזה כל כך מעצבן אותי
"יואו אני יהרוג את הבראין הזה, בטוח שהוא אמר לך רק כדי לעצבן אותי" שמעתי אותו אומר גם כן עצבנו עכשיו וזה רק עיצבן אותי יותר, הוא לא רצה להגיד לי בכלל
יא פאבויה, למה שלא תרצה בכלל שאני אדע?, מה אני לא חשוב לך?"
"לא לא לא, קוקי זה לי זה, אתה חשוב לי, ברור שאתה חשוב לי, ובדיוק בגלל זה לא רציתי שתדע, לא רציתי שתדאג לי סתם אני באמת בסדר, זה כולה שבר קטן ברגל זה לא משהו רציני, אז אין לך מה לדאוג"
"אני אחליט מתי אני דואג ומתי לא, וחוץ מזה, אתה דאגת לי כל כך הרבה כשהייתי קטן ועכשיו כשגדלתי מותר לי לדאוג לך גם" אמרתי לטלפון יודע שהצד השני מקשיב, כאילו אין לו ברירה אלה להקשיב
"טוב קוקי אני צריך ללכת לישון אז נדבר טוב?" הוא אמר ואני הגבתי בחיוך וניתקנו את הטלפון
~סוף הפלאשבק~
"טוב בסדר אתה צודק, אני אזהר, נפגש עוד מעט"
"טוב ביי היונג, ניפגש" אמרתי מרוצה מעצמי שניצחתי אותו.
נכנסתי בחזרה לחדר ממשיך לשחק בטלפון על שההיונגים שלי יגיעו.
*מעבר זמן חצי שעה קדימה*
שחקתי בטלפון עד שראיתי הודעה נכנסת בוואטסאפ שלי
צ'יקן ליטל🐥;
קוקי הגענו לבית החולים באיזה חדר ומחלקה אתם?
את/ה;
סוף סוף היונג השתגעתי כבר לבד, אנחנו במחלקת טראומה חדר מ'ס ** אני חושב, תגיעו לקבלה בכניסה למחלקה ותשאלו באיזה חדר נמצא פארק ג'ימין, אם שואלים אותכם מי אתם בשבילו תגידו שאתם משפחה טוב?
צ'יקן ליטל🐥;
אין בעיה ניפגש עוד כמה דקות
בהודעה זאת סגרתי את הוואטסאפ וחזרתי למשחק.
אוקיי היי
אז אני לא חייה אני ערפד אבל יאיי, אני לא מרגישה כל כך טוב אז בגלל זה נעלמתי, אני מקווה להמשיך את הסיפור הזה בקרוב. בנושא אחר אני עובדת עכשיו על וואן שוט חמוד וכשהוא יהיה מוכן אני יעלה אותו.
מקווה שלא אכזבתי אתכם
לאב יו❤
YOU ARE READING
Bts- הכל התחיל בזכות אידיוט
Fanfictionמה קורה כשהחבר הכי טוב שלך מובל לבית חולים ואתה פגוש שם משהו שאתה לא רוצה לפגוש? איך מתמודדים עם זה שכל העבר שלך נמחק לך והדברים היחידים שאתה זוכר זה המשפחה שלך, החבר הכי טוב שלך וחיוך של אדם שאתה לא יודע מי הוא? את כל זה ועוד תגלו בפאנפיק על יונמין...
