*נ.מ נאמג'ון*
תגובתו של ג'ימין הייתה מאוד לא צפויה כאשר ראה את הרופא נכנס לחדר, הוא פתאום התחיל לבכות, אף אחד מאיתנו לא הבין מה קרה, ג'יני רץ אליו לראות מה קרה ולחבק אותו בניסיון להרגיעו מה שעבד דיי טוב,
"ג'ימיני מה קרה?" ג'יני שאל את הבן שלנו בתקווה שיסביר מה קרה כאן ליפני רגע
"אני מצטער, לא התכוונתי לבכות ככה פשוט כל הסיטואציה שהייתה פה הייתה בדיוק כמו בחלום שלי ופחדתי שכל מה שהיה בחלום יקרה במציאות" ג'ימיני אמר וכולנו כולל הרופא הסתכלנו עליו בשאלה של מה היה החלום, וניראה שהוא הבין כי הוא התחיל לספר את חלומו
"לפני כמה ימים חלמתי שאני מדבר עם טאה על המיטה בחדר בבית חולים, קוקי מדבר עם אומה ואפה משקיף מהצד, ואז הרופא דופק שלוש דפיקות כמו כמו שדפק עכשיו ונכנס ואז הוא אומר שיש לי רק עוד שעתיים לחיות ומרוב פחד כולכם בורחים ומשאירים אותי לבד בחדר למות, ואז בגלל שברחתם אז מתתי יותר מהר משעתיים כי הייתי ממש עצוב שנטשתם אותי" ג'ימיני אמר עם דמעות נוזלות לו מהעיניים וכולנו היינו בהלם מהחלום סליחה מהסיוט הזה שהבן שלי חלם, כאשר יצאנו מההלם צרנו לחבר אותו ולהבטיח לו שבחיים לא ננטוש אותו לא משנה מה יקרה.
"בחיים לא הייתי בא ומודיע לך ככה על מצבך וחוץ מזה באתי לפה כדי לבשר לך שנשארו לך שתי בדיקות אחרונות וכשנקבל אתת התוצאות שלהם נדע אם אתה יכול להשתחרר מפה או שאתה חייב להישאר בבית החולים לבדיקות נוספות" הרופא אמר מנסה להרגיע את ג'ימין מה שבאורך פלא עזר והוא קפץ בשמחה על מיטתו מצטער על זה לאחר שמרגיש כאב חד ביד עם האינפוזיה שמחוברת עליו לוריד,
ג'ימין נילקח מהחדר לכיוון המחלקה שבודקת את המוח בבית החולים עם משפחתו וטאה אחריו שעומדים לחכות מחוץ לחדר הבדיקות שג'ימין יסיים את הבדיקה וכולם יחזרו בחזרה לחדרו.
*לאחר הבדיקה*
"טוב אז ככה, כרגע סיימנו את הבדיקה מה שאומר שיקח כמה שעות עד שיהיו לנו תשובות לבדיקות מה שאומר שכנראה רק בבוקר נוכל לדעת את המצב התיפקודי של המוח שלו ונדע אם בטוח לשחרר אותו הביתה או שהוא צריך עוד זמן איתנו בבית החולים" הרופא יצא מהחדר טיפולים והסביר את המצב לג'יני, לטאה, לקוקי ולי, כולנו רק הינהנו כמבינים ורואים אותו מפנה את גבו וניכנס בחזרה לחדר שיצא ממנו.
"אתם חושבים שהוא יהיה בסדר בהיתחשב למה שהרופא אמר לנו מוקדם יותר היום?" טאה שאל מודאג לחבר הילדות שלו וכולנו משתתפים בדאגתו
"אני מאמין שהוא יהיה בסדר, הרי זה ג'ימין, הוא תמיד נכנס למצבים מוזרים ויוצא מהם בשלום" קוקי אמר אופטימי אך כמובן שטאה היה חייב להרוס את זה
"כן, אבל זה שונה הפעם, הפעם הוא איבד את הזיכרון שלו והרופא אמר שהמצב שלו יותר גרוע משחשבו בהתחלה" שוב הפסימיות של טאה מופיעה ברגעים שאנחנו הכי פחות צריכים אותה, בהיתחשב בזה שאני אפה של חבר הילדות שלו והוא כבר כמו הבן שלי אני יודע איך הוא מתנהל ברגעי משבר ותמיד יצוץ הצד הפסימי הממש מעצבן שלו שלמדתי לחיות איתו כי לא משנה כמה ניסיתי לעזור לילד הזה לא ליהיות פסימי כלום לא עזר הוא נשאר אותו נער פסימי בריגעי משבר
"הוא יצא מזה, חסר לו שהוא לא יוצא מזה" אמר ג'יני לטאה והוא ניסה להרגיע את עצמו
עבר משהו כמו עשר דקות עד שראינו את הרופא של ג'ימיני יוצא מהחדר דוחף מיטה עליה ג'ימין שכב כנראה מורדם ואנחנו התחלנו ללכת אחרי ברופא לכיוון חדרו של ג'ימין כשלפתע טאה נעצר המום במקום.
אוקיי היי כולם,
סורי שלא העלתי אתמול פשוט היה אצלינו בבית ספר טקס ליום הזיכרון ליצחק רבין ואני הייתי סוג של קריינית וליפני הפעם האחרונה שהעלנו את הטקס סובבתי את הרגל אז עד שהגעתי הביתה בסוף הלימודים כל כך כאב לי שלא זכרתי שאני צריכה להעלות פרק, אז סליחה😥
ובנושא אחר יש לי ביום רביעי הזה פרזנטציה ראשונה (למי שלא יודע מה זה פרזנטציה זה בעצם העלאת הסצינה או ההצגה בתאטרון מול המורה והוא נותן פיטבק על הסצינה ואז ממשיכים לעבוד על אותו קטע עד הפרזנטציה הבאה) לסצינה שאני עושה במגמת תאטרון שלי בבית ספר ואני ממש בלחץ, אני ממש מקווה שיהיה טוב ואני לא ממש אפשל.
ניפגש בפרק הבא לאב יו💙💙💙
YOU ARE READING
Bts- הכל התחיל בזכות אידיוט
Fanficמה קורה כשהחבר הכי טוב שלך מובל לבית חולים ואתה פגוש שם משהו שאתה לא רוצה לפגוש? איך מתמודדים עם זה שכל העבר שלך נמחק לך והדברים היחידים שאתה זוכר זה המשפחה שלך, החבר הכי טוב שלך וחיוך של אדם שאתה לא יודע מי הוא? את כל זה ועוד תגלו בפאנפיק על יונמין...
