"כמה זמן הוא כבר במצב הזה?'
'יותר משבוע'
'הוא יהיה בסדר? מתי הוא יקום? '
'יותר מידי שאלות, אנחנו לא יודעים שום דבר עדיין'
'סליחה'
קולות מהומהמים נשמעו מסביב, אבל כל מה שהוא ראה זה רק חושך, איפה הוא? מה קרה? של מי הקולות?
הוא ניסה לפתוח עיניים אך ללא הצלחה הוא היה מותש מידיי
'אתם יודעים אם מצבו יהי טוב כשיתעורר?'
'כרגע אנחנו לא יודעים כלום, ברגע שיהיו תשובות אתם תיהיו הראשונים לדעת'
'טוב, תודה דוקטור'
'בשימחה'
הוא שוב שמע את הקולות אך בפעם הוא זיהה רק קול אחד קולו של אביו נאמגון, כשהבין שאביו מדבר אם רופא הוא נלחץ והתעמץ לפתוח את עיניו מה שלבסוף עבד
*נ.מ נאמגון*
כבר הייתי מיואש, כבר יותר משבוע שאני, גין, קוקי וטאה לא זזים מהמיטה של גימין, מידי פעם באים חבריו של גימיני לבדוק את מצבו אך שוב ללא שינוי, אני לא יודע מה לעשות יותר.
"תיראו העיניים שלו זזות" טאה כמעט צעק כאשר ראה משהו אצל גימיני.
"ג'ימיני אתה ער!" טאה רץ אל עבר חברו הטוב ביותר כשראה שהוא פתח את עיניו, אני ג'ין וקוקי הסתכלנו אחד על השני וישר רצנו למיטתו של גימין.
"איפה אני?"
"אתה בבית חולים" טאה ענה לו
"למה אני פה?" הוא שאל מבולבל
"נסית להפריד ריב בין שני ילדים בבית ספר וחטפת מכה בראש מהריצפה" טאה ענה עם מבט מושפל יודע שלא הצליח לעצור את נפילתו של גימין, כועס על עצמו למרות שהוא יודע שהוא רץ הכי מהר שיחל בין הילדים כדי לנסות לעצור אותו אך הגיע מאוחר מידי, הוא האשים את עצמו במשך יותר משבוע למרות שג'ין ונאמג'ון ניסו להרגיע אותו ולהסביר לו שזאת לא אשמתו, דפיקה נשמעה מהדלת
"אפשר להכנס" צעקתי וראיתי את כל חבריו של ג'ימיני נכנסים לחדר ורצים למיטה שלו כאשר קלטו שהוא התעורר
"גימיני אתה בסדר?" פליקס שאל בלחץ כאשר הגיע למיטתו של הנער המבולבל
"אני מצטער אבל מי אתם?" גימין שאל והצביע על החבורה שהרגע נכנסה לחדר כאשר מבט מבולבל על פני כולם.
"גימיני אתה לא מזהה אותם?" שאלתי מנסה להבין מה קורה פה
"לא, מי אלה?" הוא שאל ונראה כאילו הוא מרגיש לא בנוח בחברתם
"אני מצטער אבל אתם יכולים לחכות בחוץ אני אלך לקרוא לרופא שיבדוק אותו כי זה ברור שמשהוא לא בסדר" ביקשתי מצטער ממה שקרא הרגע ורץ לקרוא לרופא
*נ.מ גין*
"אומה מי אלה היו?" גימיני שאל אותי והרגשתי דמעות עולות בעיניי
"גימיני אתה לא זיההית אף אחד מהם?" טאה שאל מרגיש רע בישבילם
"לא טאה, זיהיתי שם רק את הוסוק, למה הוא יצא?" גימין שאל את טאה, ברור שהוא זכר אותו בכל זאת הוא חבר טוב שלו
"גימיני אתה רוצה שאני אקרא לו לפה?" טאה שאל מנסה להבין מה רצונו של גימין
"כן, אני לא רוצה שהוא יחכה בחוץ" גימיני אמר
"טוב אני אצא לקרוא לו" טאה אמר נראה כאילו הוא נרגע כששמע שגימיני זוכר אותו ואת הוסוק, כאשר הוסוק נכנס לחדר גימיני פתח את ידיו במטרה שהובי יחבק אותו אז הוא הלך לחבק אותו.
לאחר שתיי דקות הגיע הרופא "אני מבקש מכולם לצאת החוצה מהחדר" הרופא אמר ועיניו של גימין נסגרו ונישמע צליל ארוך וחד מהמכונה שמראה את הדופק של גימין.
בבקשה אל תהרגו אותי...
אוקיי אז... הינה פרק חדש, אני מקווה שנהנתם ממנו, אז כמו שהבנתם ג׳ימין איבד את הזכרון והינה העלילה התחילה באמת, אני באמת מקווה שאהבתם את הפרק
לאב יו💙💙
YOU ARE READING
Bts- הכל התחיל בזכות אידיוט
Fanfictionמה קורה כשהחבר הכי טוב שלך מובל לבית חולים ואתה פגוש שם משהו שאתה לא רוצה לפגוש? איך מתמודדים עם זה שכל העבר שלך נמחק לך והדברים היחידים שאתה זוכר זה המשפחה שלך, החבר הכי טוב שלך וחיוך של אדם שאתה לא יודע מי הוא? את כל זה ועוד תגלו בפאנפיק על יונמין...
