בבקשה תקראו את מה שכתבתי למטה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
*נ.מ טאה*
עברו בארך עשר דקות מאז שהרופא של ג'ימיני יצא מהחדר לתת לנו את החדשות עד שהוא יצא שוב דוחף מיטה שג'מין שכב בא, 'אני חושב שהוא ישן' חשבתי לעצמי רואה את המשפחה של החבר ילדות שלי מתקדמת עם הרופא לחדרו של ג'ימין ואני התקדמתי איתם עסוק במחשבות על המשפחה שלי, לא ראיתי אותם הרבה זמן בגלל כל מה שקרה עם ג'ימין, אבל מצד שני הם גם לא תרחו להרים טלפון לשאול איך אני או אפילו לשאול את המשפחה של ג'ימין איך הם מרגישים שלא נדבר על לשאול למצבו של ג'ימין, זה קצת הכעיס אותי החוסר אכפתיות שלהם אבל אני מניח שהם לא יכלו לעשות את זה, פתאום מחשבותי ניקטעו, ראיתי מישהו, מישהו שלא חשבתי שאני אראה בבית חולים, ראיתי את אבא שלי, קפאתי במקום לא מסוגל לזוז לא מבין מה אבא שלי, האיש הכי בריא שאני מכיר עושה פה בבית החולים,
"טאה אתה בסדר? מה קרה? למה אתה תקוע פה?" ג'ין שאל עם טון מודאג
"א- אבא שלי פה" אמרתי מגמגם קצת, קשה לי להאמין שהוא פה
"טאה איפה הוא? אני לא רואה אותו" ג'ין אמר ואני רק הסטתי את מבטי אליו בשאלה
"מה זאת אומרת אתה לא רואה אותו? הוא פה מולי" אמרתי מפנה את מבטי בחזרה לכיוון בוא ראיתי את אבי רואה שהוא לא נימצא שם, לחץ שרר בי
"טאה אתה בטוח שהוא שם?" האומה של חבר הילדות שלי שאל ואני רק ניערתי את ראשי לא בטוח יותר שראיתי אותו
"אני לא מבין את זה הוא היה ממש שם, ראיתי אותו בעיניים שלי, אין סיכויי שדמיינתי" אמרתי אחוז לחץ מכך שאולי דימיינתי אותו
"טאה אני חושב שכדי שתנוח קצת, אתה נראה גמור מעייפות" ג'ין אמר דואג לשלומי
"בוא נחזור לחדר של ג'ימיני, כולם כבר שם, כדי שתנוח קצת אחרי כל מה שאתה עושה פה בשביל ג'ימין גם אתה צריך לנוח, אף אחד מאיתנו הוא לא קפטן אמריקה, גם אנחנו צריכים לנוח מידי פעם, בעיקר במצב הנוכחי, כולנו צריכים לנוח יותר מבדרך כלל" ג'ין אמר בזמן שהתקדמנו לכיוון חדרו של ג'ימין במטרה לנוח קצת.
כשאני וג'ין חזרנו לחדר ראינו את נאמג'ון יושב ליד מיטתו של ג'ימין שהיה רדום ואת ג'ונגקוק יושב בטלפון על אחד הכיסאות הלא נוחים שנמצאים בחדר הגדול שהקצו לחבר ילדותי, ראיתי גם שהכורסא הנוחה שנמצאת בפינת החדר פנויה, לא הבנתי למה ג'ונגקוק לא יושב שם במקום לשבת על הכיסא הממש לא נוח של בית החולים אבל ברגע זה ממש לא התלוננתי על כך שהכורסא פנויה, אפילו די שמחתי כי עכשיו אני יכול ללכת לישון בנוח יותר ממה שהייתי ישן על כיסא, ראיתי את ג'ין מראה לי עם ידו להתישב על הכורסא לנוח ועשיתי כדבריו.
*נ.מ ג'ין*
הסבתי עם ידי לעבר טאה כדי שישב על הכורסא ונוח, אני לא מאמין שהאידיוט הזה פשוט לא דואג לעצמו, בסוף הוא יצטרך לקחת גם כן מיטה פה ואז אצטרך להסביר להורים שלו מה קרה ואיך שהבן שלהם פשוט לא דואג לעצמו כמו שצריך ואני לא צריך את זה עכשיו, וחוץ מזה שטאה הוא כמו הבן שלי ואני לא מוכן שיקרה לו משהו, צלצול טלפון קטע את מחשבותיי, הוצאתי את הטלון שלי מכיס המכנסיים שלי רואה את השם של אבא של טאה כתוב על הצג
"שלום ג'יון, מה קורה?"
"בסדר, מה איתך הבנתי שבינך בבית החולים וטאה נימצא איתכם שם אז צלצלתי כדי לשמוע מה שלומך ושלום בינך" שמעתי אתצ ג'יון מהצד השני של הטלפון מדבר עם טון מודאג בקולו
"אני ובסדר אבל ג'ימין לא כל כך בסדר, יש לו בעיית זיכרון, הזיכרון שלו ניפגע כאשר ניסה להפריד בין שני נערים שרבו בבית הספר ואז כשניסו להישתחרר מאחיזתו אז הוא נפל וראשו נפגע, אבל הרופאים אומרים שמצבו לא כל כך טוב, אבל הם אופטימים" אמרתי לג'יון והוא רק המהם
"כבר יודעים מתי הוא אמור להשתחרר?" הוא שאל
"הרופאים אומרים שבקרוב, הם יעשו לו קודם בדיקות אחרונות למוח כדי לבדוק את התיפקוד שלו ולוודא שאין פגיעות שלא שמו לב אליהן בבדיקות הקודמות ואחר כך ידעו אם אפשר יהיה לשחרר אותו כי בעקרון אמרו לנו שאם הבדיקות יצאו תקינות אז הוא יוכל להשתחרר" אמרתי עם טון רגוע בקולי
"אני שמח שהוא מרגיש כבר יותר טוב, מה אם הבן שלי? איך הוא מרגיש עם כל השהות הזאת בבית החולים?" התעניין קים ג'יון בבנו
"הוא קצת מותש אז שלחתי אותו לישון, אני מקווה שהוא ירגיש יותר טוב כשהוא יתעורר, אני יכול לצלצל אליך כשהוא יתעורר ולעדכן אותך על מצבו אם אתה רוצה" אמרתי כדי להרגיעו
"אני אשמח, טוב אני צריך לנתק אז תרגישו טוב כולכם, נדבר בקרוב" הוא אמר וניתקתי את הטלפון
לאחר השיחה ניגשתי לכיסא הפנוי בחדר במטרה לנוח קצת
"קוקי אני הולך לנוח קצת, תעיר אותי אם קורה משהו או שהרופא חוזר עם התוצאות של הבדיקות, או שטאה מתעורר אוקיי?" ביקשתי מבני
"אין בעיה אומה, לילה טוב" קוקי ענה עם חיוך ובנימה זאת עייני נסגרו ואני רחפתי אל ארץ החלומות.
אני כל כך מצטערת שלא העלתי פרקים מיליון שנה😭
אני לא במצב נפשי כל כך טוב לאחרונה והייתי חולה כמעת חודש וביום שני מפצעתי בשיעור ספורט (כי אני כל כך מוכשרת) וממש כואב לי. אני לא יכולה להבטיח שאני אצליח לשמור על הימים שהבטחתי שאני יעלה כי שוב אני לא במצב נפשי כל כך טוב וקשה לי לכתוב כשאני במצב כזה אבל הרגשתי שאני חייבת להעלות אז העלתי היום.
מקווה שאהבתם אם הפרק ושאתם לא לגמרי שונאים אותי
לאב יו💜💜💜💜
YOU ARE READING
Bts- הכל התחיל בזכות אידיוט
Fanfictionמה קורה כשהחבר הכי טוב שלך מובל לבית חולים ואתה פגוש שם משהו שאתה לא רוצה לפגוש? איך מתמודדים עם זה שכל העבר שלך נמחק לך והדברים היחידים שאתה זוכר זה המשפחה שלך, החבר הכי טוב שלך וחיוך של אדם שאתה לא יודע מי הוא? את כל זה ועוד תגלו בפאנפיק על יונמין...
