*נ.מ ג׳ימין*
פתוח" צעקתי.
"היי ג׳ימיני, היי טאהטאה איך אתה מרגיש?" קאי, סובין ובומיו נכנסו וברכו אותנו לשלום ושאלו לשלומו של טאה.
"או... היי קאי, סובין-אה, בומי מה קורה?" טאה שאל אותם.
"אנחנו בסדר אבל שמענו מצ׳ים שנדרסת?" סובין שאל את טאה.
"אהה זה, זה שום דבר אני מרגיש קצת יותר טוב" טאה אמר כדי להרגיע אותם.
"שום דבר? שום דבר זה שהזרת נתקעת ברהיט ואחרי כמה דקות זה עובר, שום דבר לה ליפול ולקבל מכה. זה, זה לא שום דבר, אני זה שצריך לטפל בך עכשיו בגלל השטויות שלך" התעצבנתי עליו כי בגללו אני תקוע בבית כל פעם שאין פה אף אחד שיטפל ביצור הזה
"סליחה היונג בסך הכל ניסיתי להרגיע אותם אבל אני באמת מרגיש יותר טוב" טאה ענה מנסה להרגיע עכשיו אותי
"אתה פשוט לא יודע להעריך עבודה של אחרים" התעצבנתי
"בטח שכן, ואני מצטער לא התכוונתי זה יצא ככה, אתה ממש עזרתה לי להחלים" טאה אמר וסימן לי לחבק אותו
"טוב טאהטאה אתה צריך משהו?" בומיו שאל
"רק שתשבו איתי קצת משעמם לי בלי חברה וג׳ימין לא תמיד פה פדי לארח לי לחברה" טאה ביקש
"אוקיי, אני אלך להביא לנו שתיה" קאי אמר ונגש למטבח
"חכה רגע אני אבוא לעזור לך" אמרתי ורצתי למטבח לעזור לו להביא את השתיה
"רוצים גם משהוא לאכול?" קאי שאל מהמטבח
"כן, אתה יכול להביא עוגיות?" סובין שאל
"תגיד אתה מרגיש טוב?" קאי שאל עם טון מודאג
"כן פשוט יש משהו שטאה סיפר לי שלא עוזב אותי לרגע" הסברתי לו וראשי עדיין עסוק בשיחה שלנו על פליקס
"על מה היתה השיחה אם אפשר לשאול?" קאי שאל
"לי ולטאה יש חבר שגר באוסטרליה, טאה והוא היו חברי ילדות בקוראה עד שהוא עבר לאובסטרליה, אחרי שאני וטאה הפכנו לחברים הכי טובים הוא הכיר לי אותו כדי שכשהוא יחזור לקוראה נוכל להסתובב שלושתינו בלי שתיהיה מבוכה באוויר, מפה לשם אני והוא הפכנו לחברים טובים" אמרתי לקאי
"נו ומה הבעיה בזה?" קאי עדיין ניסה להבין מה קרה
"הוא אתמול התפרץ עליי הביתה ולפני שנתן הסברים הוא התעלף, טאה היה בטוח שהוא הוזה כי החבר שלנו לא היה אמור להיות בקוראה. מפה לשם אחרי שהוא התעורר הוא אמר לטאה שהוא גר בקוראה כבר חודשיים ושהוא הצטרף ללהקה ובגלל זה לא היה לו זמן לספר לו שהוא חזר לקוראה, זה ממש מעליב שהוא לא סיפר לאף אחד מאיתנו, אנחנו חברים שלו שרק מחכים שיחזור כבר" הסברתי ודמעות עלו לעיניי.
"או וואו, זה די כבד, אבל יש לי שאלה איך קוראים לו?" קאי שאל וחיבק אותי כדי להרגיע אותי
"קוראים לו פליקס" אמרתי ונרגעתי
פתאום הטלפון שלי צלצל
~שיחה נכנסת מ-פליקס😎~
"פליקס מה נראה לך שאתה לא מספר לטאה ולי שאתה בקוראה כבר חודשיים?" כעסתי על פליקס בטלפון
"אז אני מבין שהוא סיפר לך" הוא אמר בקול עצוב
"כן הוא סיפר לי, ורק שתדע שהוא ממש פגוע ממך" אמרתי נרגע כששמעתי אותו עצוב
"אתם אצלך בבית?" פליקס שעל עם תקווה בקולו
"כן אנחנו אצלי, תבוא לפה ותתנצל ותגרום לו להפסיק לבכות" אמרתי לפליקס מקווה שזה יעזור
"טוב עוד מעט יוצא" פליקס אמר וניתק
"נו מה נסגר עם השתיה והעוגיות?" בומיו צעק לנו מהסלון
אוקיי היי אני מצטערת שגם הפרק הזה יצא קצר אבל הפרקים הבאים אמורים ליהיות יותר ארוכים, ביום ראשון הבא כניראה זלא יהיה פרק כי אני כרגע במחנה קיץ של הצופים ואני לא יודעת אם יהיה לי זמן להעלות פרק ובגלל המחנה לא העלתי בראשון, אין לי הרבה זמן אבל עכשיו במקרה יש לי זמן אז העלתי מקווה שתבינו ותהנו מהפרק, סורי שיצא לי ארוך
לאב יו💙
YOU ARE READING
Bts- הכל התחיל בזכות אידיוט
Fanfictionמה קורה כשהחבר הכי טוב שלך מובל לבית חולים ואתה פגוש שם משהו שאתה לא רוצה לפגוש? איך מתמודדים עם זה שכל העבר שלך נמחק לך והדברים היחידים שאתה זוכר זה המשפחה שלך, החבר הכי טוב שלך וחיוך של אדם שאתה לא יודע מי הוא? את כל זה ועוד תגלו בפאנפיק על יונמין...
