היי סליחה שלא העלתי אתמול פשוט הייתי שקועה באיזה שהיא קיי דרמה ממש טובה ולא ממש הייתי מחוברת למציאות😅😂
עשיתי שינויי קל בתקציר ובפרק של הדמויות תעברו תבדקו כדי להבין
מקווה שהפרק לא יאכזב לאב יו💜
*נ.מ יונגי*
הלכתי לי במסדרון מחפש את הוסוק האדיוט הזה שהחליט להעלם לי דווקא עכשיו ואני מוצא את ג׳ימין פשוט ישן על ספסל עם סנדוויצ׳ים ביד הבנתי שהוא נרדם בלי כוונה בגלל הפוזה בא הוא נרדם, חשבתי שטאהיונג כבר מת מרעב אז רצוי להעיר את ג׳ימין, ניערתי אותו כדי שיתעורר.
"אמאלה יונגי מה אתה עושה פה?" ג׳ימין צעק בבהלה כאשר הוא התעורר וראה אותי מול פרצופו.
"סליחה לא התכוונתי להבהיל אותך פשוט נרדמתה פה על המושב עם הסנדוויצ׳ים שאני משער ששייכים לטאהיונג, הוא בטח מת מרעב אז כדי שתלך" אמרתי לו.
"סליחה שצעקתי פשוט ממש נבהלתי" ג׳ימין השפיל את מבטו.
"טוב תחזור לחדר של טאהיונג ואם אתה רואה שם את הוסוק תגיד לו שמסרתי שהוא חתיכת מניאק וכשאני אראה אותו הוא יחטוף כאפה ממני" אמרתי והתקדמתי לכוון השלט יציאה.
"אממ... יונגי אתה יכול ללוות אותי לחדר של טאה אני לא זוכר איזה מספר חדר הוא ובאיזה קומה" ג׳ימין אמר לא מרים את מבטו מהרצפה אבל עדיין אפשר לראות שהוא שונא את עצמו על זה שלא שם לב לאיזה חדר הכניסו את טאהיונג.
"טוב רק בגלל שאני רוצה לחנוק את הוסוק על שהשאיר אותי לבד בשירותים" אמרתי ושנינו התקדמנו לכיוון חדר 276 החדר של טאהיונג.
במהלך ההליכה שלנו סררה דממה.
"אתה מבטיח שאתה לא כועס?" ג׳ימין שאל אותי בטון ממש מצטער על מה שקרא כי הוא בחיים לא צועק.
"כן, אני מבטיח שאני לא הכעס יותר, אבל אם תשאל עוד פעם אחת אני ממש הכעס" חצי אמרתי חצי הזהרתי את ג׳ימין.
כשנכנסנו לחדר ג׳ימין נכנס ראשון וישר התנפל עליו איזה נער שהיה נראה לי מוכר אך לא ידעתי מאיפה, הוא התחיל לשאול את ג׳ימין אלפיים שאלות כמו
"ג׳ימין איפה הייתה?, כמה זמן לוקח להכין סנדוויץ׳ מפגר?, תמיד לוקח לך כל כך הרבה זמן להכין אוכל?, למה לעזאזל אתה לא עונה לי כשאני מדבר איתך?"
"יוגי תרגע הילד כרגע נכנס תן לו לנשום, תן לו לענות לך על כל השאלות הוא לא יכול לענות כשכל שניה אתה מוסיף עוד שאלה" שמעתי את הקול של הוסוק מסביר ואז בשניה הבנתי מי הילד, הילד הזה זה אחד החברים של הוסוק, יוג-יום.
"הוסוק אתה רוצה שאני אחנוק אותך מה אתה נעלם לי ומשאיר אותי לבד בשירותים מה אתה אידיוט?" צעקתי על הוסוק מתעלם מהסובבים אותי
"לא אני מצטער להיות אדיוט זה התפקיד של טאה אני לא יכול לקחת לו אותו" הוסוק צחק מהבדיחה של עצמו.
פתאום באמצע המריבה שלי ושל הוסוק הדביל, יוג-יום התפרץ, "הוסוק, יונגי אנחנו חייבים לחזור הביתה אמא שלי כבר ממש כועסת שאני מחוץ לבית בשעה כזאת" יוג-יום אמר.
"אם אתה חושב שהריב הזה נגמר אז אתה טועה" הזהרתי את הוסוק ויצאתי החוצה מהחדר בזמן שיוג והדביל נפרדים מחבריהם.
"ביי טאהטאה היה כיף לפגוש אותך למרות שאתה אדיוט" שמעתי את הוסוק אומר ואז יוצא מהחדר.
"ביי אדיוט, היה נחמד להכיר אותך ג׳ימין" שמעתי גם את יוג שניה לפני שסגר את דלת חדרו של טאהיונג.
"אתה וג׳ימין באמת אף פעם לא נפגשתם?" שאלתי עם ספק, משום מה לא הגיוני לי שהם אף פעם לא נפגשו הרי ג׳ימין החבר ילדות של היצור הזה שנקרא טאהיונג הוא בטוח בא פעם למפגש עם היצור.
"אמ, לא, כלומר, ראיתי אותו כמה פעמים במפגשים, הוא תמיד היה עם טאה והתביישתי לפנות עליו אז תמיד הייתי עם הוסוקי אבל הוא ממש נחמד" הוא אמר מבוייש,
ידעתי, ידעתי שאין סיכויי שהם בחיים לא נפגשו וכמובן שצדקתי.
*נ.מ טאה *
"אתה בטוח שאף פעם לא פגשת את יוג לפני היום?" שאלתי את ג׳ימינה בספק.
"כן ראיתי אותו, אבל הוא תמיד היה עם הוסוק ולא רציתי להפריע לו, תמיד חשבתי שהם חברים טובים" ג׳ימין הסביר כאילו שזה ברור מאליו.
YOU ARE READING
Bts- הכל התחיל בזכות אידיוט
Fanfictionמה קורה כשהחבר הכי טוב שלך מובל לבית חולים ואתה פגוש שם משהו שאתה לא רוצה לפגוש? איך מתמודדים עם זה שכל העבר שלך נמחק לך והדברים היחידים שאתה זוכר זה המשפחה שלך, החבר הכי טוב שלך וחיוך של אדם שאתה לא יודע מי הוא? את כל זה ועוד תגלו בפאנפיק על יונמין...
