*נ.מ ג׳ימין*
התקפי הבהייה נקטעו על ידי צעקה שנשמעה מאומה ג׳ין, ניבהלתי כל כך, הוא צועק ככה רק כשקורה משהו ממש לא בסדר או כשהוא פוגש את המערכת יחסים שלי או של קוקי, אבל זאת לא הסיטואציה, אז אני לא הצלחתי להבין מה קרה,
"אומה מה קרה?" שאלתי ולחץ נשמע בקולי
"אני בסדר, אסור לך להילחץ ואתה יודע את זה" אומה אמר לאחר שיצא מההלם שנכנס אליו לאחר הצעקה שלו
"נו תגיד לי מה קרה" ביקשתי מתחנן
"הכל בסדר, בסך הכל חלום רע, זה הכל" הוא אמר מרגיע אותי
"בוקר טוב" קוקי אמר מתמתח מהשינה שנקטעה במירמה מצעקותיו של האומה שלנו, אך אני לא בטוח במאה אחוז שהוא באמת התעורר עכשיו, זה נראה כאילו שהוא ער כבר הרבה זמן אבל עזבתי את זה, אני כניראה מדמיין מרוב שיעמום
"ג׳ימין אני יכול לדבר איתך?" קוקי שאל לאחר משהו כמו רבע שעה לאחר שהתעורר, בינתיים הובי היונג וטאה כבר חזרו לחדר עם אוכל והנער הג׳ינג׳י שאני לא זוכר התעורר גם כן, וואו יש לו שינה חזקה אם הוא התעורר רק עשר דקות אחרי שאומה צעק
''בטח, אני מקשיב" אמרתי עם חיוך מסמן לאחי לשבת לידי
"אפשר שנדבר לבד?" הוא ביקש עם עיניים מתחננות, סימנתי לכולם לצאת מהחדר והם יצאו
''כן, אני מקשיב" אמרתי עם אותו חיוך מרגיע
שמעתי את השיחה שלך עם טאה היונג" הוא אמר עם מבט מושפל ואני רק מת מהתרגשות, מתהפכת לי הבטן, ידעתי, פשוט ידעתי, אין אני גאון, אני פשוט גאון, מגיע לי פרס גאון הדור
"הכל בסדר?" הוא הוציא אותי מהשיחה המאוד צנועה שלי עם עצמי בשאלה
''ברור שהכל בסדר, אני כל כך מתרגש" אמרתי מתאפק לא לצעוק מההתרגשות
"למה אתה כל כך מתרגש?" אדום השיער שאל וכל ההתרגשות שלי צנחה
"מה זאת אומרת למה? אני רואה את המבטים שאתה דופק לו, הוא בערך הסתום היחיד שלא קולט את זה" אמרתי מנסה לעודד את עצמי
"אולי זה נכון, אבל זה בחיים לא יעבוד" הוא אמר ומבטו הושפל למצעים של המיטה הלא כל כך נוחה של הבית חולים
"תגיד לי אתה רוצה לעצבן אותי? מה זה לא יעבוד? זה יעבוד אם תגרום לזה לעבוד" אמרתי עצבני על האח העיוור שלי שלא רואה שטאה חולה לו על הצורה
"לא, זה לא יעבוד"
"כן, זה כן''
"לא, זה לא"
"תגיד מי מכיר אותו הכי טוב? אתה או אני?" אמרתי כבר מעוצבן לגמרי
"אתה" הוא אמר ומבטו לא זז מהמיטה כאילו שיש בא משהו ממש מעניין
"אולי אני אוהב אותו אבל אני פשוט לא יעשה אם זה כלום ואם אתה אומר לו שאני אוהב אותו אני לא מדבר איתך יותר" קוקי אמר, קם מהמיטה ויצא מהדלת.
יופי ג׳ימין עכשיו מה תעשה עם עצמך?
"ג׳ימיני הכל בסדר? ראיתי את ג׳ונגקוק יוצא מהחדר בוכה, ג׳ון וג׳ין הלכו אחריו אבל אני באתי לראות אם הכל בסדר" טאה נכנס מודאג לחדר
"אני בסדר, אבל איפה הובי היונג ויונגי היונג?" שאלתי מקווה בכל ליבי שיונגי לא הלך, אמ... ברור שגם הובי כאילו כולה יונגי אתם יודעים זה לא שיש בוא משהו מיוחד, הוא בסך הכל לבן כמו השלג, שערו כצבע המנטה, שפתיו אדמדמות ורדרדות שפשוט בא לי להרגיש אותם, בזמן שחשבתי הרגשתי את אוזני מתחממות ויד עוברת מול פניי
"ג׳ימיני הכל בסדר? אתה בוהה כבר חמש דקות, אפילו לא שמעת את התשובה שלי" טאה אמר ומבטו התחלף למבולבל
"כן אני בסדר, סליחה מה היתה התשובה שלך? שאלתי מקווה בליבי שהם לא הלכו
"אמרתי שהם מתכוננים ללכת אבל הם יכנסו להפרד לפני שהם ילכו" טאה אמר וליבי קצת ניצבט אבל כששמעתי שהוא אהה סליחה הם יפרדו לפני שהם ילכו אז הרגשתי קצת יותר טוב
אוקיי היי
סורי שלא העלתי שבוע שעבר פשוט לא הספקתי וגם היה את האייקון אז בכלל לא הספקתי אז היום יעלה עוד פרק
מקווה שאהבתם את הפרק
לאב יו💙💙💙💙
YOU ARE READING
Bts- הכל התחיל בזכות אידיוט
Fanfictionמה קורה כשהחבר הכי טוב שלך מובל לבית חולים ואתה פגוש שם משהו שאתה לא רוצה לפגוש? איך מתמודדים עם זה שכל העבר שלך נמחק לך והדברים היחידים שאתה זוכר זה המשפחה שלך, החבר הכי טוב שלך וחיוך של אדם שאתה לא יודע מי הוא? את כל זה ועוד תגלו בפאנפיק על יונמין...
