*נ.מ טאה*
פתחתי את הדלת ולא ציפיתי לפגוש שם את הובי היונג ואת יונגי, כאילו את הובי היונג שמחתי לראות אבל למה הוא היה חייב להביא איתו את היצור בעל שער המנטה? הוא יודע שאני שונא אותו
"היי טאה ג׳ימין כבר התעורר?" הובי שאל עם חיוך קורן גורם לי להאנח
"הובי היונג רק שמונה בבוקר, למה שהוא יהיה ער? אתה יודע שהוא צריך לנוח אחרי מה שהוא עבר" אמרתי עייף
"קיי, אבל אנחנו עדיין נכנסים, נחכה שהוא יתעורר" כתום השיער אמר ובלי לחכות לתשובה פשוט נכנס לחדר מתיישב בכיסא הפנוי היחיד בחדר חוץ מהכיסא שאני ישנתי עליו, מיהרתי להתיישב לפני שיונגי הקרציה הזה יתפוס לי את המקום שלי.
"אז אני מבין שאין לי איפה לשבת? טוב אני אלך לשאול בדלפק אם יש עוד כיסאות" הנער בעל השיער מנטה אמר ויצא מהחדר נראה שגם הוא עייף
"הייתה חייב להביא אותו איתך? אתה יודע שאנחנו לא מסתדרים" אמרתי בעצבים אחרי שיונגי סגר את הדלת
"לא מסתדרים? תנסה אולי שנאה" כתום השיער אמר צוחק ממה שאמר. הסתכלתי עליו במבט עצבני, אני יודע שזה נכון אבל לא צריך להגיד את זה בקול רם
"טוב, טוב, סליחה לא היה לי עם מי לבוא ואתה יודע שאני שונא לבוא לבית חולים לבד אז גררתי איתי את יונגי" הובי אמר מרים את ידיו כחף מפשע
"לא יכולת לגרור איתך את יוגי? לפחות איתו כיף לא כמו עם הדבר המעצבן הזה שהבת איתך" אמרתי ואנחת אכזבה יצאה מפי
"טוב תקשיב הוא החבר הכי טוב שלי אוקיי? אני אמשיך לגרור אותו למקומות גם אם אתה נמצא בהם, אז אם לא מתאים לך אתה מוזמן לשבת בצד ולשתוק נמאס לי כבר מהמריבות הילדותיות שלכם תסתדרו כבר ודי" הוסוק היונג התעצבן עלי, בינינו אני יכול להבין למה אני כל הזמן כועס או עצבני כשהוא מביא אותו לכל מיני מקומות בסופו של דבר הוא החבר הכי טוב שלו, מותר לו להביא אותו למקומות
"אתה צודק אני מצטער, הוא פשוט כל כך מעצבן אותי, אני אנסה להפסיק להתעצבן אליך כשאתה בא איתו למקומות" אמרתי עם מבט מושפל לריצפה יודע שהוא צודק בכל מילה שאמר, טוב אולי לא כל מילה אבל בסדר
"אני שמח שאתה מבין, מצטער שכעסתי פשוט ממש נמאס לי מזה כבר הוא החבר הכי טוב שלי וגם אתה חבר טוב שלי, נמאס לי שאתם לא מסתדרים" הובי אמר עם טון יותר רך מקודם
"הובי היונג מה אתה עושה פה?" ורוד השיער פתאום אמר
"או ג׳ימיני התעוררת, באתי לבקר אותך" הובי היונג אמר עם חיוך כאילו כלום לא קרה לפני כמה שניות. הדלת של החדר נפתחה וממנה נכנס יונגי עם כיסא ביד
''או, כמה זמן לוקח להביא כיסא מסכן?" כתום השיער שאל והנער בעל שיער המנטה רק הסתכל עליו בעייפות או שזה היה אדישות אני באמת לא מצליח להבין את הבן אדם הזה.
*נ.מ יונגי*
"מי אתה?" הנער ששכב על מיטת בית החולים שאל אותי וליבי נצבט כן אני אוהב את פארק ג׳ימין אבל אני לא עושה עם זה שום דבר בגלל טאהיונג הזה, אין שום סיכויי בעולם שהוא יתן לג׳ימין להיות איתי, וחוץ מזה אני לא יודע בכלל איך לגשת אליו לדבר איתו
"אמ... אני יונגי, אתה לא זוכר אותי?" שאלתי עם טון רך וקצת מבואס בקולי כדי לא להפחיד אותו
"אני מצטער אבל לא, יש לי בעיה, איבדתי את הזיכרון שלי אני זוכר רק כמה דברים ואנשים אבל את הרוב שחכתי" ורוד השיער אמר לי ואני רק קיוויתי שזאת הזדמנות שלי לדבר איתו, אז סימנתי להובי להוציא את טאהיונג מהחדר כדי שאני אוכל לדבר אם ג׳ימין, בתקווה שההורים שלו לא יתעוררו פתאום באמצע.
"טאה בוא איתי לקנות משהו לאכול" הובי אמר לטאהיונג, אני מקווה שזה יוציא את הקרציה הזה מפה אפילו לחמש דקות
"ולהשאיר את ג׳ימין לבד? אין סיכוי" הוא אמר ואני בליבי רציתי לצעוק עליו אבל אני יודע שזה לא יתרום לשום דבר
"הוא לא לבד יונגי היונג ישאר איתו" הובי אמר, איך אני אוהב את הבן אדם הזה, הוא יודע בדיוק מה אני רוצה להגיד רק ולהסתכל עליי, בגלל זה הוא החבר הכי טוב שלי
"איתו? אני לא משאיר אותם לבד תשכח מזה" טאהיונג אמר בתקיפות וכל מה שרציתי לעשות זה רק להרוג אותו, הוא הורס לי תוכניות
"טאה... על מה דיברנו?" כתום השיער אמר עם קול מאיים ולי לא היה מושג על מה הם מדברים
"טוב בסדר, אבל אם קורה משהו אתה ישר מצלצל אל הוסוק ואנחנו חוזרים לחדר בריצה" הוא אמר לי עם קול מאיים חושב שזה מפחיד אותי
"דבר ראשון ההורים שלו פה, אם יקרה משהו אני פשוט יכול להעיר אותם,
ודבר שני בסדר אבל הובי תביא לי משהו טעים לאכול אני מת מרעב"
"אז איזה מזל שאנחנו בבית חולים" כתום השיער צחק מהבדיחה של עצמו גורם גם לג׳ימין להקשיב לכל השיחה האחרונה לצחוק, אוי הצחוק הזה אני יכול להתמכר אליו, טאהיונג והובי יצאו מהחדר בזמן שאני ישבתי על הכיסא הכי קרוב לג׳ימין מבלי שהוא ירגיש לא בנוח.
טוב אז...
חג שמח לכולם, אני מקווה שאתם נהנים עם המשפוחה שלכם,
אז אני גם עדיין במעט הרגשה לא טובה בעקבות הגרושים הטריים של ההורים שלי וגם אני חולה אז זה אחלה של חג (אהמ אהמ לא) יש לי מלא ילדים קטנים על הראש שצועקים אז לא מספיק שכואב לי הראש מהמחלה עכשיו גם יש ילדים צעירים שצועקים אז בכלל כיף לי,
מקווה שהחג שלכם יותר נחמד משלי
לאב יו💜💜💜
YOU ARE READING
Bts- הכל התחיל בזכות אידיוט
Hayran Kurguמה קורה כשהחבר הכי טוב שלך מובל לבית חולים ואתה פגוש שם משהו שאתה לא רוצה לפגוש? איך מתמודדים עם זה שכל העבר שלך נמחק לך והדברים היחידים שאתה זוכר זה המשפחה שלך, החבר הכי טוב שלך וחיוך של אדם שאתה לא יודע מי הוא? את כל זה ועוד תגלו בפאנפיק על יונמין...
