כל מה שהוא פלאשבק יהיה מסומן ככה קריאה מהנה
*נ.מ ג׳ימין*
"טאהיונג אתה אידיוט מה נראה לך שאתה עושה שאתה פשוט קופץ לכביש באמצע הלילה?" צעקתי על טאיונג אני לא מאמין כמה אידיוט אפשר להיות הוא פאקינג קפץ לכביש ועכשיו הוא שוכב בבית החולים כי דרסו אותו. 'הוא די מטומטם' חשבתי לעצמי.
"לא התכוונתי להדרס אתה יודע, מה אני נראה לך מטומטם?" אמר טאהיונג וגלגל עיינים "כן אתה נראה לי מטומטם" אמרתי וצחקקתי
"טוב רק כדי שתפסיק להציק לי אני אסביר לך מה קרה" הוא אמר ואני הנהנתי בחוסר רצון כי היה לי ממש כיף להציק לו.
~שעתיים קודם לכן~
*נ.מ טאהיונג*
אני והוסוק היונג היינו באמצע ויכוח סוער על אם השיער של יונגי בצבע ירוק או בצבע מנטה.
"הוא ירוק בהיר אתה לא רואה?" אמרתי בצורה קצת מזלזלת והצבעתי על תמונה שהיתה לי, "לא תקשיב אתה עיוור שאני מת זה מנטה, נשבע לך שאם המוח שלך לא היה מחובר לראש מזמן הוא היה בורח" הוסוק אמר בזמן שנקרע מצחוק ממה שאמר ואני רק גלגלתי עיניים וצחקתי ישר אחריו.
"טוב יאללה אני חוזר הביתה נהיה מאוחר" אמרתי אחרי איזה חמש דקות שלא הפסקנו לצחוק מהטימטום שהתקיים בחדר השעה היתה כבר 23:30 .
"טוב ביי טאה" הוסוק הגיב והלך לטלויזיה,
"מה זה ביי בוא הנה לחיבוק מיד" כעסתי כעס מזוייף והוא מיד קם ורץ לחבק אותי,
"חשבתי שלעולם לא תבקש" הוא התחיל לצחוק אחרי שנתקתי את החיבוק ובלי ששם לב נתתי לו מכה בכתף על הציניות המעצבנת הזאת שלו, "טוב יאללה ביי" ברחתי לפני שהספיק להבין מה קרה הרגע...
"רגע אבל למה אתה מספר לי דברים כל כך משעממים במקום לספר לי איך נדרסת?" קטע לפתע ג׳ימין את דבריו של טאהיונג,
"אתה מוכן להפסיק להפריע ולהקשיב? ותספיק להציק לי כבר" אמרתי עצבני והוא רק הנהן וחזר להקשיב.
הלכתי לי ברחוב כולי שקוע בטלפון שמבלי לשים לב נכנסתי למעבר חצייה ברמזור אדום. פתאום שמעתי צפירה חזקה של רכב ומבלי שהספקתי לראות מה קרה כבר לא הרגשתי את הידיים והרגליים שלי וראיתי שחור עד שאיבדתי את ההכרה.
*סוף פלאשבק*
"ואז הדבר הבא שאני זוכר זה אותך מעיף לי כאפה" את המשפט האחרון אמרתי בעצבים כשנזכרתי בכאפה שקיבלתי מטוב ליבו של ג׳ימין. "כן מצטער על זה אבל הרופא אמר לי לעשות דברים שאנחנו רגילים לעשות ביחד או שיכול לעזור להעיר אותך כשהבין שאנחנו חברי ילדות מגיל שלוש" ג׳ימין גלגל עיניים כשאמר את המשפט המיותר הזה,
"כן אני יודע הרופא אמר לי כשהלכת לקנות לעצמך שתיה ולא חשבתה עליי, אבל באמת כאפה? לא יכולת לחשוב על משהו פחות כואב, מפגר?" השבתי לו קצת עצבני. לפתע נפתחה הדלת והוסוק בא בריצה.
"או מיי גאד אני לא מאמין אתה פשוט אידיוט תזכיר לי למה אני חבר שלך" הוסוק המיואש אמר.
"כי נמאס לך מהמפגר הזה שנקרא יונגי..." אמרתי כאילו זה ברור.
"גם אתה מפגר אתה יודע" יונגי שפתאום צץ מהדלת נראה כאילו ממש לא בא לו להיות שם.
"מה אתה עושה פה יונגי חשבתי שהשנאה ביניינו הדדית" אמרתי מגלגל עיניים.
"אם אתה חושב שאני רוצה להיות פה אז אתה טועה פשוט החבר הטוב שלך הוסוק גרר אותי איתו כי הוא לא רצה לבוא לבד. וכן אני שונא אותך" הוא ענה וגלגל עיניים גם כן.
"אבל אמרתי לך כבר יונגי היונג אתם צריכים להפסיק לשנוא אחד את השני ולהשלים אני נישבע שאני לא מבין אתכם לפעמים" הוסוק אמר בטון ומבט ילדותי.
"טוב מה שתגיד" יונגי אמר באדישות.
"חוץ מזה שאני שונא בתי חולים מאז המקרה הזה שסיכמנו שלא מדברים עליו" הוסוק שהחליף את הטון והמבט הילדותי אמר בכעס.
"אם סיכמנו שלא מדברים על זה אז למה אתה מדבר על זה?" יונגי התגרה בהוסוק אבל הוסוק פשוט התעלם השיטה הכי טובה שהוסוק המציא כדי לגרום ליונגי להפסיק לדבר.
טוב אז... היי זה הפאנפיק קייפופ הראשון שלי ואני ממש אשמח לתגובות טובות ורעות כאחד.
כל תגובה רק תעזור לי להשתפר.
מקווה שתהנו❤💜
YOU ARE READING
Bts- הכל התחיל בזכות אידיוט
Fanficמה קורה כשהחבר הכי טוב שלך מובל לבית חולים ואתה פגוש שם משהו שאתה לא רוצה לפגוש? איך מתמודדים עם זה שכל העבר שלך נמחק לך והדברים היחידים שאתה זוכר זה המשפחה שלך, החבר הכי טוב שלך וחיוך של אדם שאתה לא יודע מי הוא? את כל זה ועוד תגלו בפאנפיק על יונמין...
