Never Let You Go

פרולוג

עברה כמעט שנה מאז אותו היום.
לפני שנה וחצי ההורים שלי התגרשו והם הפרידו אותי מאחי התאום ריי. אני טסטי חזרה לספרד עם אמא וריי נשאר בניו יורק עם אבא. חצי שנה לאחר מכן, יום אחד אחר הצהריים נכנסתי חזרה הביתה מבית הספר "Mamá estoy en casa" אמא אני בבית ואין תגובה. לפתע שמעתי צרחות מלמעלה ורצתי מהר לבדוק וראיתי את כל החדר שרוט מטפרים ומלא בדם וראיתי את אמא מולי על הרצפה מדממת ואני רצה אליה. "..Mi bella jane" ג׳יין יפה שלי.. לחשה והניחה את ידה על לחיי
"!Madre no duermas, espera" אמא אל תירדמי, תחזיקי מעמד! בכיתי 
"Cola naranja...Ray.. Vuelve.."
זנב כתום.. ריי.. לכי... היא מלמלה ועצמה את עיניה. בכיתי וצרחתי
Por favor despierta. ¡Despierta!"
Mama!!!!"
בבקשה תתעוררי. תתעוררי! אמא!!!!
התקשרתי לאמבולנס והרגשתי את העצב והזעם בוערים בגופי והרגשתי כעס שלא נראה כמוהו. לפתע נרגעתי וחזרתי לעצמי כששמעתי את הסירנות.
למרות מה שאמא ביקשה, לא הייתי מסוגלת לחזור לריי.. אז ביקשתי מהמשטרה שיעשו את זה. סיפרתי להם שיש לי תאום בעיירה בצפון ארצות הברית ושיודיעו לו מה קרה וכך הם עשו.

ניתקתי קשר עם כולם.
כולם חוץ מסיירה החברה הכי טובה שלי שלא וויתרה עלי גם כשניסיתי להרחיק אותה מימני. היא החליטה שאני צריכה לחזור להיות עם ריי אבל ביקשתי ממנה לחכות חצי שנה והיא הסכימה.
הלכתי וחיפשתי מידע על ריי וגיליתי שהוא ספורטאי מצטיין בתיכון ג׳פרסון היי וטסתי לנסות את מזלי..