Never Let You Go

פרק 1

-נקודת מבט ג׳יין-
נחטתי בשדה התעופה במחוז, והחלטתי לעשות לריי הפתעה. הוא לא יודע שאני חוזרת.. ״תודה״ אמרתי ושילמתי לנהג המונית שלקח אותי ליד בית הספר שריי הולך אליו והתקדמתי לשער ושמעתי תלמידים מדברים בכל פינה והלכתי לכיוון הקולות של הבנים ואז ראיתי אותו.

הוא בהחלט גבהה מהפעם האחרונה שראיתי אותו, שרירי עם שיער חום ג׳ינג׳י ועיניים ירוקות והוא נראה כמוני מבחינת צבעים. הוא היה עם הגב אלי לבוש במדי הלקרוס שלו מדבר עם החבורה שלו והתקדמתי אליהם בשקט מאחור וסימנתי לחברים שלו שהבחינו בי שקט עם אצבע על הפה ואז הנחתי את ידיי על עיניו. ״מי זה?״ שאל ושם את ידיו על ידי ואמרתי
״¿Me has olvidado, hermano?״ כבר הספקת לשכוח אותי אחי? צחקתי והוא הסתובב אלי מהר לא מאמין והניף אותי באוויר וחיבק אותי חיבוק דוב ולשנינו ירדו דמעות של אושר מהעיניים
״Te extrañe mi hermana״
התגעגעתי אליך אחותי!! אמר ונישק את פני במהירות ולא שיחרר אותי מהחיבוק ״מי היפה הזאת אחי?״ אחד מהבנים שאל ואני נדהמתי למראהו. שיער שחור פחם פרוע שבא לי להעביר בו יד ועיניים ירוקות כחולות שאפשר לטבוע בהן והוא היה דיי שרירי ו.. ״זו אחותי ג׳יין, היא חזרה מספרד״ נתתי לו מרפק לצלעות ״ר׳ק אחותך?! התאומה שלך!״ נתתי לו נשיקה בלחי והבחור החתיך ניגש ללחוץ לי יד. וואו רגע. אני חושבת שהוא חתיך? טוב.. אי אפשר ממש לומר אחרת.. ״אדם פארקר״ אמר ולחצתי לו את היד ושאר ״היי״ וחייכתי אליו ושאר הבנים הציגו את עצמם ״נעים להכיר״ חייכתי וריי תפס אותי לעוד חיבוק רק הפעם ארוך יותר והוא הסניף אותי ואני אותו ״השתנית בזמן שלא הייתי פה הא הר׳מנו?״ (הר׳מנו זה אח שלי/ אחי בספרדית, ה-ר׳ הזאת היא בשביל להדגיש אותה במבטא כמו שהספרדים עושים) ״סי הר׳מנה גם את, היית קטנה יותר ופחות סקסית מעכשיו״ הוא צחק ואני צחקתי והפלקתי לו בראש. ״מי שמדבר בטח אתה אליל הבנות״ והוא צחק ואז אדם אמר ״עדיין לא, יש לו הרבה מה לעשות עד שיגיע למעמד שלי״ וכולנו צחקנו. ״ג׳יין את נשארת איתי כאן? ואם כן אז לכמה זמן?״ ריי שאל אותי מהר ״וואי תירגע הר׳מנו! אני נשארת למיטב ידיעתי לתמיד.״ אמרתי והוא הניף אותי באוויר שוב ״אה!! תור׳יד אותי!!״ צחקתי ונפרדנו מכולם חוץ מאדם שלקח אותי ואת ריי הביתה.
״ג׳ייני למה החלטת לחזור עכשיו?״ ריי שאל אותי ״טוב.. לפני ח׳צי שנה אחרי ש.. אתה יודע.. התר׳סקתי לגמרי. לא אכ׳לתי ושתיתי ונכנסתי לתת משקל ואף אחד לא הצליח לעזור לי וכולם כבר וויתרו עלי. אבל סייר׳ה חברה שלי לא ויתר׳ה עלי והיא טיפלה בי ושכ׳נעה אותי לחזור אליך אבל לא הר׳גשתי שאני מסוגלת אז היא נתנה לי חצי שנה ואז אם לא אסכים לחזור היא אמרה שתכר׳יח אותי לחזור׳ גם אם זה אומר׳ לחטוף אותי חזר׳ה אליך וכשסיירה מאיימת לא בא לך׳ להתעסק איתה״ ״זה בסדר אני מבין..״ ״נוֹ.. אתה לא מבין.. הבקשה האחרונה שלה מימני הייתה לחזור אליך אבל עוד לא הרגשתי מסוגלת ואז היא אמרה עוד משהו שלא הבנתי״ הרהרתי לעצמי בקול ״ מה היא אמרה?״ ריי שאל  ושתקתי לעשר שניות כזה ״אממ.. אה.. אה! היא אמרה זנב כתום.״ אמרתי ואדם דפק ברקס והוא הסתכל על ריי במבט לא מובן ״זה אומר לכם משהו?״ שאלתי וכל מה שהם אמרו היה ״נדבר על זה בבית.״ והנסיעה הייתה שקטה עד שסייר׳ה התקשרה אליי והתחלתי לדבר איתה בספרדית.. ״Okay Chao״ אוקיי ביי סיימתי את השיחה והגענו הביתה וריי עזר לי עם התיק ולקח אותי לחדר שיהיה שלי.