Never Let You Go

פרק 22

היום יום החתונה של טליה וריי ואני מתרגשת!! אח שלי מתחתן!!! "אדם אתה מוכן צריך לזוז!" צעקתי לו מלמעלה והוא ירד עם ליאו בידיו והלכנו לגוטי. טליה וריי רצו חתונה מצומצמת ושלא כל העיירה תבוא אז זה אירוע מצומצם רק של הלהקה ובגלל שאני ואדם שושבינים אנה וסקוט שומרים על ליאו "את מהממת!!!" אמרתי לטליה כשעזרתי לה עם השמלה "אני רועדתתתת" אמרה "את הכלה הכי יפה שיש וברגע שריי יראה אותך הוא לא יוכל אפילו לחכות לקרוע את השמלה ממך!" אמרתי והיא הסמיקה.. אנה לקחה את מריה הקטנה וסקוט לקח את ליאו והם חיכו כמו כולם בכיסאות והזמן של ושל אדם לצאת הגיע.

הלכנו יד ביד ונעמדנו כל אחד בצד שלו וחייכתי מאושרת לריי ואז טליה נכנסה. ריי היה כל כך מהופנט ונרגש שיכולתי לשמוע את החב שלו פועם עד אליי! הוא הוריד לטליה את ההינומה והם הקריאו נדרים "האם אתה, ריימונד כריסטופר ולנטה מסכים לקחת את טליה לאישה?" גוטי אמרה "אני מסכים" "והאם את, טליה ליליאן ג׳יימסון לוקחת את ריי לבעל?" גוטי שאלה והלב שלי קיפץ כמו משוגע "אני מסכימה" אמרה והם התנשקו נשיקה טובענית וצחאנו כפיים וטליה זרקה אלי את הזר וכמובן שתפסתי אותו:) "אההההה יש לי גיסההההההה" צרחתי וחיבקתי את טליה ואחרי שהודתה לי הלכתי לריי וחיבקתי אותו חזק חזק "אמא ואבא היו כאים בך עכשיו מאוד. אוהבת אותך אחי" אמרי והוא הידק אתת החיבוק "גם אני אותך אחות" אמר והוא וטליה רקדו סלואו ביחד...

הרגשתי ידיים גדולות נכרכות על בטני מאחור ומגע שפתיים על צווארי "נלך לקחת את ליאו מסקוט?" אדם אמר והנהנתי והלכתי איתו.. לאחר שרקדתי עם אדם הלכתי לרקוד עם ריי "אתה נשוי" צחקקתי "את יפה היום.. גדלה לך הבטן" אמר וחייכתי "עוד מעט חודש שישי" "בן או בת?" שאל "בן" אמרתי והוא חייך וכשהשיר הסתיים התעייפתי וחתכנו הביתה, אחרי הכל צריך להשכיב את ליאו לישון.

******************
"לא רוסה לישון!!!" ליאו רץ ברחבי הבית ואדם רודף אחריו "אם תלך לישון יפה אני אקח אותך ללונה פארק" אדם לחש לו והוא הלך לישון בלי בעיות "שמעתי את זה אתה יודע" אמרתי כשאדם בא מאחוריי "אני יודע.. עוד חודש הוא יוצא אהובה שלי..." מלמל לצווארי תוך כדי ששתל נשיקות רטובות וליטף ביד אחת את בטני ובשניה את חזי "מממ...." נאנחתי וקפצתי בקטנה כשהרגשתי בעיטה בבטני "הוא בועט" אמרתי ואדם הרים אותי אל המיטה ונשארנו רק בהלבשה תחתונה כשהוא ליטף ונישק את בטני ואז לפתע התינוק בעט ואדם חייך "איך אני מחכה שתצא כברררררר" מילא את בטני בנשיקות והלכנו לישון מכורבלים..

"אדם? לאן אתה הולך?" מלמלתי בעייפות כשאדם קם מהמיטה באיזה שתיים וחצי בלילה "יש רעשים מלמטה אני הולך לראות" לחש ונשק לשפתיי "מה אתה עושה פה אתה אמור להיות במיטה!" שמעתי את אדם נוזף מלמטה "אני לא עייף!" ליאו.. אחרי דקה אדם נכנס לחדר עם ליאו בפיג׳מה חמודה על הידיים "מה יפה שלי שוב לא נרדם?" ליטפתי את לחיו "אני רוסה לישון איתך ועם אבא!" קבע ושילב את ידיו "בסדר חמוד שלי רק בוא נלך לישון טוב..?" אמרתי עייפה וליאו נשכב ביני לבין אדם שעטף את שנינו בחיבוק..

****************************

"אדם אני רוצה ללכת לראות את הדרום." אמרתי לאדם כשחזר מהאימון עם הלהקה "ממש לא. את יודעת מה יכולים לעשות לך שם?? אנחנו לא הכי אהודים בעולם" אמר ונעמדתי מולו "אדם, אני הולכת לעזור. הבית שלהם נהרס ואין להם אלפא. בגלל זה אתה הולך לבוא איתי ונדבר עם המנהיג שלהם וננסה להגיע לפשרה. עכשיו." אמרתי והוא נאנח "אין לי ברירות איתך נכון?" "לא." חייכתי והלכנו לגבול הדרומי..

"את צריכה לדעת שלא יקבלו אותנו בחיוך שם" אדם הזהיר לפני שחצינו את הגבול "ואני לא עוזב אותך לשנייה." אמר והנהנתי בהסכמה למרות שאני לא מתה על זה שהוא ישגיח עליי כל הזמן, אבל זה התנאי ובכל זאת, זה אדם:). הגענו לבניין גדול ובתוכו הרבה מתושבי הדרום נמצאים והרבה מבטי שנאה הופנו לעברי ולאדם. "מה אתם עושים פה!!" "רוצח!!" "משיגי גבול!!" הרבה קריאות ומילים מגונות נזרקו לעברנו עד שהגענו לבמה שעליה עמדו זוג. לגבר שיער שחור ולאישה שיער חום בהיר והיא נראית בהריון מתקדם ולשניהם עיניים ירוקות. "אלפא אדם. מה עשינו שזכינו לביקור משליט הצפון ומהלונה שלך?." הגבר אמר במבט אדיש "באנו בשלום, אנחנו כאן רק שנינו, אנחנו רוצים לעזור" אדם אמר וקהל האנשים החל לקלל ולצעוק עלינו "שני המנהיגים שלנו מתים בגללכם!" בחורה אחת צעקה והשתקתי אותם בצעקה "שקט!!" הם השתתקו בהפתעה והתרכזו בי, והסתכלי להם בעיניים אחד אחד "אנחנו יודעים על שני המנהיגים שלכם. אלפא שור היה אחיו של אדם והשני.. השני היה אבא שלי.." אמרתי וכולם החלו להתלחשש "אני ואחותי הקטנה היינו האחרונות להיפגש איתו לפני הפיצוץ אבל היא קטנה מידי והיא לא זוכרת הרבה. אני לא יודעת לא ראיתי אותו עד מעט כבר שש שנים מאז שעזב אותי ואת אימי והוא אפילו לא התקשר כשהיא נרצחה." כולם הקשיבו היטב "פגשתי אותו לפני מעט מאוד זמן אחרי חמש ומשהו שנים והוא השתנה. שנינו השתננו. אבל דבר אחד לא השתנה. שנינו נעשה הכל כדי להגן על המשפחה שלנו ועל היקר לנו. אני יודעת שאתם כועסים ושהרבה מכם איבדו מכר, בן משפחה או אהוב בקרב הנורא הזה אבל באמת שלא הייתה לנו ברירה. אתם חושבים שלאדם היה קל להרוג את אחיו? שאני נהניתי לראות את אבא שלי מתפוצץ? אז לא. ממש לא. זה היה המחזה השני הנורא ביותר שראיתי בחיי." אמרתי ונער צעק מאחור "מה הראשון?" בזלזול ועניתי בלחי לחשוב פעמיים "תודה על הכבוד וההקשבה," אמרתי בסרקזם מובהק "אבל אם אתה כל כך רוצה לדעת, המחזה הראשון היה לראות את אמא שלי פצועה, מדממת וגוססת בידיים שלי, מתחננת שאחזור לכאן. השבט הדרומי היה חשוב מאוד לאבא שלי והמקום בו אחותי הקטנה שלא מזמן גיליתי שיש לי אחת כזאת גדלה בו. אבא שלי, וגם אלפא שור, נלחמו בשביל השבט הזה והקריבו את חייהם בשבילו ואני לא מתכוונת לשבת בבית שלי בצפון ולראות את הבית של אבי ואחותי הקטנה מתפרק. אז תסלחו לי באמת אם אני ואדם רק מנסים לעזור ואם תוכלו לשתף פעולה איתנו זה יעזור מאוד!" אמרתי, נאחתי והמשכתי בטון טיפונת מתחנן ונואש "אנחנו לא רוצים את השטח שלכם ובטח שלא רוצים עוד אבידות, משני הצדדים. כל מה שאנחנו מנסים לעשות זה שלום בין שני השבטים. זה באמת עד כדי כך נורא לבקש דבר כזה?" אמרתי ולבסוף הסתכלתי על המנהיג של הדרום על הבמה "אני מניח שנוכל להגיע לפשרה כלשהי. בואו אחריי" אמר "תודה לך" אדם ואני אמרנו ונכנסנו עם הזוג לחדר ליד..