Never Let You Go

פרק 14

ישבתי עם טליה בבית בזמן שכולם הלכו לאימונים ודיברנו ״איך את עם השיתוק והכל?״ שאלה ונאנחתי ״סביר אבל זה רק בפלג גוף התחתון שזה כבר יותר טוב מאשר כל הגוף״ ״את תרצי להביא ילדים?״ היא שאלה ״לא יודעת.. מאז שנכנסת להריון אני חושבת על זה.. וכאילו כן אבל אני..״ ״לא יודעת אם אדם רוצה?״ היא השלימה אותי ״כן.. ותחשבי על זה, אנחנו רק בני שבע עשרה או שמונה עשרה ומתנהגים כמו בני עשרים וחמש״ היא נאנחה ״אני יודעת, אבל מה שבאמת הראה לי שריי אוהב אותי זו הייתה התגובה שלו כשגילה שאני בהריון. זה חימם לי את הלב לדעת שהוא רוצה ילד״ היא אמרה באהבה על ריי ״ריי תמיד היה הבוגר יותר משנינו.. אני הייתי החצופה והאלימה שלא נותנת לאף אחד להחליט עליה״ ״אחותי, אולי את בוגרת יותר בגיל, אבל את עדיין נאמנה לעצמך. וחצופה. ואלימה״ היא אמרה וצחקנו והבאתי לנו לשתות והשכנו לדבר ״אגב, איך מתקדמת החתונ-״ ״ג׳יין תתקשרי לאמבולנס. ירדו לי המים״ היא קטעה אותי והתקשרתי מהר וכשהגיעו הם העלו אותי לידה והתקשרתי לריי ״ריי תודה שאתה עונה באמת!! בוא מהר לבית חולים טליה יולדת!״ אמרתי והוא ניתק ובא הכי מהר שיכל.

בינתיים נתנו לי כיסא גלגלים ואני מחכה עם טליה לרופא והמיילדת. ״טליה!״ ריי ואדם נכנסו בדלת וריי נישק אותה ״טוב טליה, זה נראה שאת בפתיחה מלאה״ הרופא אמר והבנים הסתכלו עליי מבולבלים ״שני דבילים זה אומר שהיא מוכנה ללדת״ אמרתי ודפקתי את ידי על המצח שלי כסימן מובהק לטמטום שלהם וטליה צחקקה ואז התחילו לה צירים והיא צעקה מכאב והתנשפה והמיילדת נכנסה ״הכל בסדר תנשמי ותדחפי..״ המיילדת אמרה ונראה על אלה שכואב לה ״ אני רואה ראש תדחפי עוד.. רק עוד קצת..״ המיילדת אמרה וטליה צעקה ואחזה לריי את היד חזק ונראה לי שנהייה לו נמק עוד שנייה ״רק דחיפה אחת חזקה והיא יוצאת קדימה״ המיילדת אמרה וטליה דחפה חזק וקול בכי של תינוק נשמע וטליה צחקה ובכתה מאושר ״עשית את זה יפה שלי..״ ריי נישק אותה והניחו עליה את התינוקת והוא הלך לבדוק את התינוקת כשהרופאים לקחו אותה ״טליה את גיבורה כל הכבוד״ אדם ואני חיבקנו אותה וריי נכנס עם התינוקת ואני נמסתי!!! ״אוי איזה דבר קטן!!!!!״ אמרתי והחזקתי אותה ואדם בהה בשתינו בתשומת לב ואדם החזיק אותה ובהיתי בשניהם עד שריי לקח אותה והחזיק אותה עם טליה ״חשבתם כבר על שם?״ שאלתי וריי הנהן ״מריה״ אמרו ביחד וזלגה לי דמעה ״אמא הייתה אוהבת אותה מאוד ריי..״ חיבקתי אותו ובהיתי בתינוקת הקטנה שישנה על אמא שלה. היא בהירה מאוד והשיער המועט שלה נע בין בלונדיני כמו טליה לבין כתום כמו ריי והאף שלה כזה קטנטן!! ״אני ממליץ לכם לחזור הביתה ושהבעל יישאר פה, היא צריכה לנוח״ הרופא אמר נפרדנו מהם לשלום וחזרנו הביתה.

אדם ואני נשכבנו על המיטה כשראשו בשקע צווארי, לחיו על חזי והוא מחבק לי את הבטן בזמן שאני משחקת לו בשיער.. אני כבר חודש חושבת אם לשאול או לא.. כן אני אשאל
״אדם אתה.. תרצה ילדים בעתיד?״ שאלתי והוא נשק לצווארי ״רק ממך..״ חייכתי ונישקתי אותו והוא לקח אותי לגוטי לקחת עוד מנה מהנוגדן.

-כעבור שלושה חודשים-
השיתוק עבר לי לגמרי מלפני שבוע ואדם דאג לפצות אותי על זה יפה מאוד😏.. מריה הקטנה כבר בת שלושה חודשים והיא מקסימה ומופרעת כמו אבא שלה ״טליה אני לוקחת אותה לטיולון אני חוזרת עוד עשר דקות״ ״אין בעיה תודה״ היא אמרה והלכה לנוח ויצאתי עם מריה לטיול בחוץ כשהיא תלוייה עליי במין בד כזה, צמודה לחזי ויש לה כובעון נגד השמש והיא פשוט נסיכה! אנשים שאלו אותי אם היא שלי וברגע שכל אחד מרחוב התחיל לשאול פשוט התייאשתי ואמרתי שהיא שלי כדי שישתקו. הגעתי לסוף הרחוב וכשפניתי חזרה ראיתי לפתע את אדם? יש מצב? מה אבל הוא לובש בגדים שונים ממקודם.. הבחור הסתובב אליי ונלחצתי והתחלתי למהר עם מריה הקטנה הביתה ונכנסתי וסגרתי את הדלת מיד. ״ג׳יין מה קרה?״ אדם קרא מהסלון ״מה? אדם לא היית בחוץ כרגע?״ שאלתי מבולבלת ״לא למה?״ שאל ״כי הרגע ראיתי אותך בחוץ, זה לא היית אתה?״ הוא נראה לחוץ יותר ממה שאמרתי ופשוט קם מהשולחן ורץ למשרד שלו ואני הלכתי לחדר לנוח. מה יש לו?

קמתי בחמש בערב כזה מהשנץ ונעשיתי רעבה ופתחתי את המקרר. סעמק הוא ריק. ״טליה תגידי לאדם שהלכתי לקניות כבר אין כלום במקרר״ אמרתי לה, נשקתי לראשה של מריה ויצאתי למכולת הקרובה.
הלכתי למחלקה של הבשר וקניתי מספיק אוכל לגדוד (הרי כל הלהקה טוחנת עדר שלם של פרות בפחות משבוע😆) וכשעמדתי ללכת לשלם קפאתי. ראיתי בחור גבוה עם שיער ג׳ינג׳י כהה והוא שרירי מאוד ולמרבה הצער גם מוכר מאוד. הוא הסתובב אליי ומיהרתי לשלם ולצאת ורצתי ספרינט הביתה ״ריי!״ צעקתי והוא ואדם ירדו למטה וראו שאני מבוהלת ״מה קרה??״ הוא שאל והתנשפתי
״ריי אני חושבת שראיתי את אבא״