Never Let You Go

פרק 17

התעוררתי משנץ והרגשתי שהבטן שלי מתהפכת אז רצתי לשירותים והקאתי בפעם העשירית בשבוע וחצי האחרונים ״ג׳יין את בסדר?״ טליה באה לראות מה קרה ״כן זה בטח שוב השאריות של האקוניטון יוצאות מהגוף או משהו..״ היא הנהנה וירדה חזרה למטה..

אחר הצהריים שמעתי קולות מלמטה ״אנחנו צריכים לספר לה אדם״ שמעתי את ריי מדבר מלמטה ״היא היחידה שלא יודעת חייבים לספר לה״ הוא ניסה.. לשכנע אותו? ״זה מסוכן בשבילה אני מפחד עליה.. הוא יפגע בה..״ אדם אמר ואז ירדתי למטה ״מי יפגע בי?״ שאלתי והם מיד הסתובבו ״ג׳יין אנחנו צריכים שתשבי אנחנו צריכים לדבר״ אדם אמר והתיישבתי איתו ועם ריי ״הבחור שחשבת שהוא אני.. זה אחי הצעיר וקוראים לו שוּר.. הוא עובד עם אבא שלך והם רוצים אותך.. אנחנו עוד לא יודעים למה״ הנהנתי, מנסה לעכל ״רגע ממתי אבא נגדנו?״ שאלתי וריי ענה ״אחרי שאמא מתה הוא הצטרף ללהקה הדרומית וכך גם אח של אדם״ ריי אמר ״אוקיי... למה הם באו עכשיו?״ שאלתי ואדם אמר ״כי מתקרב ירח דם״ וואו רגע מה? ״מה זה ירח דם?״ שאלתי ואדם הסביר ״כשהירח נצבע באדום הכוחות של כל אנשי הזאב מתגברים, אבל בעיקר של האלפות והלונות״ ״וזה.. מסוכן?״ ״לך כן, ללהקה הדרומית אין לונה מכיוון שהיא מתה״ ״מה קרה לה?״ שאלתי בחשש ״הם הרגו אותה״ ענה וקפאתי ״והם רוצים להרוג.. אותי?״ שאלתי ״אנחנו לא יודעים.. אם הם היו רוצים להרוג אותך הם היו עושים את זה כבר ממזמן. הם צריכים אותך למשהו ואנחנו צריכים לגלות מה.״ קבע ואמרתי ״אז למה שלא ניפגש איתם?״ הם הסתכלו עליי מופתעים ״את רצינית?! הם יכולים לפגוע בך!״ ״הוא בכל זאת אבא שלנו ריי ולא ראיתי אותו יותר מחמש שנים ואני בטוח שהוא התגעגע אליי כמו שאני אליו״ אמרתי ברוך ואדם נאנח ״את לא תניחי לנושא הזה אם לא נסכים נכון?״ ״נכון מאוד!״ חייכתי והוא הנהן ״היום בערב ניפגש איתם. אבל אנחנו באים איתך״ הנהנתי ועליתי למעלה להתארגן..

אני מחכה בקוצר רוח לראות את אבא שוב! הרגשתי ידיים גדולות מחבקות אותי מאחור ״אל תיהיי פזיזה, רוב הסיכויים שהוא השתנה״ אדם לחש לי לאוזן והנהנתי

ירדנו למטה ״ריי אל תגיד לו שום דבר על טליה ומריה שלא יסומנו כמטרה״ אדם אמר וריי הנהן ״מוכנה?״ אדם שאל והנהנתי במהירות והלכנו למקום המפגש שהיה הומה אדם כמובן. חיכינו להם עשר דקות ״הנה הם!״ אמרתי וראיתי שני אנשים מתקדמים לעברנו ״אבא..״ דמעות אלו בעיניי ״ג׳יין שלי כמה גדלת..״ אמר ורצתי אליו בחיבוק גדול והוא חיבק אותי חזרה ״התגעגעתי אליך אבא..״ הוא חיבק אותי חזק ״ריינה״ הוא לחש לאוזני כך שרק אני אוכל לשמוע והוא הלך עם שוּר אח של אדם שהחליף איתו מבטי שנאה. אני נשארתי קפואה במקומי, בוהה במקום שהם עמדו בו ״ג׳יין בואי״ אדם אמר והנהנתי לאט ובאתי אחריהם..

״אדם מה הסיפור שלך ושל אח שלך?״ שאלתי כשהיינו לבד בחדר ״זה מסובך.. הוא עשה מעשה נורא אז אבא שלי גירש אותו והוא הצטרף ללהקה היריבה, הדרומית״ אמר בקצרה ״מה הוא עשה?״ ״הוא.. הוא מצא את המיועדת שלו וכשהיא נרצחה.. הוא הרג שלושה זאבים משלנו כי היה עצבני..״ ״מי רצח אותה?״ שאלתי ״האלפא הדרומי. האלפא לא ידע שהיא המיועדת של שוּר אלא שהיא רק מיועדת למישהו. היא הייתה הבת שלו והיא יועדה למישהו מהצפון, משלנו. לאחי. ידעו שאם האלפא הדרומי יגלה שביתו מחויך לאחד מהיורשים מהצפון הוא יהרוג את שניהם לכן הם נהגו להיפגש בסתר.. יום אחד מישהו הלשין עליהם והאלפא רצח אותה.. את הבת שלו..שוּר היה פגוע, עצוב וכועס כל כך שהרג את האלפא כנקמה על מות של אהובת ליבו ותפס את מקומו. לאחר שאבא שלנו נפטר אני נהפכתי לאלפא של הצפון ואחי הקטן של הדרום״ וואו.... ״ואיך היחסים בינכם?״ ליטפתי את כתפו ״אני לא יודע.. אני חושב שהוא כועס עלי כי לקחתי את מקומו כאלפא הצפון.. מאז שאיבד אותה הוא כועס על כולם...״ קבר את ראשו בידיו אז חיבקתי אותו מאחור ״יהייה טוב״ נשקתי ללחיו והוא חייך אליי חיוך מיואש. ״יש לי עוד שאלה אם זה לא מפריע..״ אמרתי והוא הביט בי מלכה שאמשיך ״מה קרה לאמא שלך?״ שאלתי והוא נהייה עצוב ״היא נפטרה כשהייתי בן שמונה ושור היה בן שש.. הציידים חיסלו אותה.. היא הקריבה את חייה בשבילי כי..״ דמעות עלו בעיניו ״הלכתי איתה לטיול ביער ו.. היא הביאה לי את השרשרת הזאת שקיבלה מאבא כמתנת ייעוד כזאת.. ואז הציידים באו בהפתעה ו..״ דמעה אחת זלגה מעינו ״היא נלחמה בהם כדי שאברח והצלחתי בזכותה לברוח ולקרוא לאבא אבל..״ הוא התאפק להשאיר את הדמעות בפנים ״כשהגעתי עם אבא חזרה למקום היא כבר הלכה״ אמר ונתן לדמעות לזלוג והוא התפרק הפעם לגמרי.. ״זה בגללי..״ היא אמר תוך כדי בכי ״זה לא באשמתך..״ חיבקתי אותי חשק וליטפתי את שיערו ״זה כן. אם לא הייתי מבקש ממנה לצאת לטיול זה לא היה קורה..״ הו בכה והוציא את כל תסכול והעצב שלו מכל השנים האלו שהאשים את עצמי והדמעות זלגו ללא הפסקה והמשכתי לחבק לזר וללטף אותו עד שנרדם מרוב בכי.. הזזתי אותו למיטה וכיסיתי אותו בשמיכה, הנחתי נשיקה על מצחו ושפתיו ומחיתי את הדמעות מפניו היפות..

הגיע זמן לארוחת ערב ועליתי להעיר את אדם. נשקתי לשפתיו ברוך והוא חייך ״אני מת עלייךךךךך״ אמר ולפתע השכיב אותי על המיטה והתחיל לדגדג אותי ״אההה אדם דייי!!״ צחקתי והוא לא הפסיק ״תגידי אדם המלך של חיי״ ״אין מצב!!״ מחקתי והוא דגדג יותר חזק ״אה!! טוב טוב בסדר בסדר!! אדם.. המלך של.. חיי!!״ צחקתי והוא הפסיק ״זה היה עד כדי כך קשה?״ שאל ונאנחתי ״כן״ הוא נתן לי כאפה בעורף וירדנו למטה לאכול ״אדם תקשיב, גם עם כל השטויות של הזאבים אני צריכה שתדע שאם אתה רוצה שהזוגיות הזאת תעבוד אתה צריך להפסיק להסתיר ממני דברים.. גם אם זה עלול לפגוע בי, ולהפך זה יכול לעזור לי להתגונן.. טוב?״ שאלתי ברוך והוא הסתכל בעיניי ואמר ״בסדר יפה שלי״ רכן לעברי ונישק אותי..

התעוררתי באמצע הלילה בבהלה, רצתי לשירותים והקאתי את הנשמה שלי ״היי הכל בסדר.. תוציאי הכל..״ אדם התעורר ובא מאחורי, ליטף את גבי ואסף לי את השיער ״זו כבר הפעם המיליון שאני מקיאה.. כמה זמן ייקח לאקוניטון לצאת מהגוף כבר..?!..״ אמרתי בעייפות ואדם נשק לראשי.. שטפתי את הפה וחזרנו לישון..