Never Let You Go

פרק 23

נכנסנו עם הזוג לחדר ליד..
***********
התיישבנו על הכסאות אחד מול השני והבחור פתח את פיו ״מה שמך?״ שאל אותי ״ג׳יין. מה שמכם?״ שאלתי בנעימות ״אני וולקן וזו אשתי סוראיה״ האישה חייכה אליי ולחצנו ידיים ״איזה חודש את?״ שאלתי אותה והיא הניחה את ידה על בטנה הגדולה ״תשיעי. אני אמורה ללדת אוטוטו.. את?״ ״שישי עוד מעט שביעי.. בן או בת?״ שאלתי והיא חייכה ״בת.. אתם?״ חייכתי אליה חזרה ״בן״ אמרתי ויש לי תחושה מוזרה בקשר לזוג הזה ולתינוקת שלהם.. לא יודעת מה... ״אז אלפא אדם. מה גרם לכם לבוא לכאן?״ וולקן שאל ״ג׳יין ואני רוצים להציע הסכם שלום עם השבט שלכם, ונעזור במה שאפשר״ אמר אדם וסוראיה הניחה את ידה על כתפו של וולקן והוא נאנח ״בסדר.. תודה על הרצון הטוב והעזרה.״ אמר וראו שקשה לו להגיד את זה אבל לפתע סוראיה נאנקה ותפסה חזק בכתפו של בעלה. ״ירדו לי המים.״ אמרה ובאתי מהר לידה ״איפה בית החולים הקרוב??״ שאלתי ״הוא בקצה השני של השטח לא נספיק להגיע בזמן מה עושים??״ שאל בפאניקה ״אדם תביא מים ומטליות וולקן תישאר איתה, אני צריכה בד כלשהו..״ אמרתי ו-וולקן הוריד את חולצתו ״תודה״ אמרתי וסוראיה התנשפה בכאב ״סוראיה את בפתיחה מלאה״ אמרתי ואדם הסתכל עליי מבולבל ״את יודעת לילד?!״ ״כן לימודיי ביולוגיה כללו גם את זה במפתיע״ אמרתי מסדרת שני כיסאות להחזיק את רגליה של סוראיה פתוחות.

הוא התחילה לצעוק בכאב ״סוראיה תתרכזי בקול שלי, תחזיקי בוולקן כמה שכואב לך ותדחפי, לא לשכוח לשאוף ולנשוף בסדר?״ אמרתי בטון הכי רגוע שאפשר וסוראיה דחפה ״עוד פעם״ דחפה ולחצה וצעקה בכאב ״לשאוף ולנשוף סוראיה את מעולה עוד קצת״ עודדתי אותה ובדחיפה השמינית אמרתי ״הראש עוד שנייה בחוץ סוראיה את מעולה תדחפי חזק!״ עודדתי אותה ואחרי שתיי לחיצות נוספות שלוו לצעקות כאב, החזקתי את הולדה בידיי וניקיתי אותה במטליות רטובות ועטפתי אותה בחולצתי של וולקן בעוד שהכי התינוקת נשמע ברקע ״היא יפהפייה.. את רוצה להחזיק אותה?״ שאלתי ברוך והיא הנהנה בעייפות והנחתי את התינוקת הקטנה על אמא שלה והזוג בכה מאושר ״תודה ג׳יין. אני מעריך את זה מאוד״ וולקן חיבק אותי במפתיע אבל זרמתי עם זה ״באהבה! יש לכם כבר שם בשבילה?״ שאלתי והם חייכו ״בלו״ וולקן אמר ״בלו?״ אדם שאל וסוראיה הסבירה ״העיניים שלה.. כחולות למרות הירוקות של שנינו. והפנים שלה.. רגועות ויפות כמו הים..״ חייכתי ״בלו זה שם מהמם.. מזל טוב״ חייכתי וחיבקתי את אדם ״בואו איתנו לבית החולים בצפון ונחסן אותה וננקה אותה נורמאלי, כאן זה לא החדר הכי נקי וסטרילי שיש״ המלצתי בחום והם הסכימו והלכו איתנו לצפון..

לאחר שוולקן וסוראיה חזרו לדרום עם בלו אדם ואני התרסקנו על הספה בעייפות ״אוחחח איזה יום...״ אדם נאנח והסכמתי איתו ״אדם..?״ שאלתי והוא הסתכל עליי והחזרתי לו מבט מתנצל ״אני רעבה״ אמרתי והוא צחקק ״הכל בשביל הלוחם הקטן שלי״ נשק לבטני ונתתי לו פליק קטן לראש ״ומה עם החברה שלך חצוף?!״ צעקתי והוא פרץ בצחוק מתגלגל שלא יכולתי שלא להצטרף אליו.. ״אחרי שתסיימי לאכול תעלי ללבוש משהו יפה אני רוצה לקחת אותך לאנשהו״ אמר והנהנתי..

״אדם לאן אתה לוקח אותי?? אני יודע שאני שונאת הפתעות!״ נזפתי בו כשכיסה אך עיניי והוביל אותי בזהירות ואז לפתע הוריד אך ידיו מעיניי וליבי החסיר פעימה. ״עמדנו בקרחת היער שקושטה במנורות קטנות כלכך עץ ומליוני פרחים בצבעי אדום ולבן פרחו מתחת לרגליי לצד הירוק המרענן של היער.. אדם הוציא כופסא מכיסו וקרע ברך, והנחתי את ידי על פי ״ג׳יין שלי, אהובה שלי.
כבר כמעט שנה שאנחנו ביחד למרות שזה מרגיש כל כך הרבה יותר.. אני זוכר איך הייתי סטוציונר ואלים ואכזר עד לפני שנה, אבל זה היה לפני שפגשתי אותך.. את הפכת אותי למאושר ושלם סוף סוף.. אני זוכר איך באת מחוייכת ישר משדה התעופה וראיתי אותך בפעם הראשונה והלב שלי השתגע והזמן עצר מלכת.. את שינית אותי בכל כך הרבה מובנים, את האהבה של החיים שלי ואת והבן שלנו, אתם האור והאושר של חיי ואני זכיתי בך בכך שאת בחיים שלי.. אני אוהב אותך בכל ליבי ואני מבטיח שלעולם לא אעזוב אותך!. את האהבה שלי, הלונה שלי, האוצר שלי..״ הבטתי בו בעיניים נוצצות
״אז ג׳יין לוסיאנה ולנטה, תסכימי להיות איתך, לתת לי לאהוב אותך כל יום כל דקה וכל שנייה שעוברת ותעשי אותי המאושר באדם״ דמעות החלו לזלוג מעיניי כששאל אך השאלה החשובה מכל..
״התינשאי לי?״