Never Let You Go

פרק 20

"מה לאזעזל?!."

אני רואה את אבא שלי עומד ליד חלון ורגליים קטנות מציצות מאחוריי וילון ארוך "אבא אתה חייב לי הסברים" אמרתי והוא נאנח "דברי" "מה זה דברי?! אבא אני חמש שנים לא ראיתי אותך וכשאמא מתה אתה לא התקשרת ולא ענית לשיחות! ריי אמר שברחת בלי לומר שלום אפילו! ככה אתה עוזב את הילדים שלך כשאמא שלהם נרצחת?!" דמעות עלו בעיניי "אבא מי זאת?" קול של ילדה קטנה נשמע מאחורי הוילון "אבא.?" אמרתי בבלבול והילדה יצאה ממאחורי הוילון ולא האמנתי. הילדה נראית דומה לי, מאוד. "אבא היא.." "היא אחותך" אמר והשתתקתי "אני ריינה" אמרה ובאה ללחוץ לי יד ומשכתי אותה לחיבוק "אני ג'יין" אמרתי בהתרגשות "אז את אחותי הגדולה?" שאלה והנהנתי בחיוך עם דמעות בעיניים "בת כמה את ריינה?" שאלתי אותה והיא סימנה באצבעות שלה "ארבע" עם חיוך "שנה אחרי שאתה ואמא התגרשתם?" שאלתי והוא הנהן "מלכת הערפדים רצתה להביא תינוק לעולם לכן היא ביקשה מהמכשפה החזקה ביותר לבצע כישוף שהיא תוכל להיכנס להריון אבל ההריון לא היה מצליח עם זרע של בן אדם רגיל, אז היא פנתה אליי וכך ריינה נוצרה" אמר והנהנתי..

"אתה.. יודע מה הם יעשו לך? אתה מואשם בבגידה בשבט הצפוני והשגת גבול והעונש של זה הוא.." אמרתי "אני יודע. ובדיוק בגלל זה אני צריך שתישמרי עליה ותיקחי אותה אלייך עכשיו כי אני לא מוכן לתת להם לחסל אותי. קחי את הדיסק און-קי הזה איתך ואת ריינה ותצאו מפה הכי מהר שאפשר, יש לכם דקה לפני שכל המקום מתפוצץ" אמר והדמעות זלגו על לחיי "אבא לא... אבא אני בהריון אני צריכה אותך איתי..." בכיתי והוא לקח אותי לחיבוק "אני תמיד אשמור עליכם ועל הנכד שלי מלמעלה .. אני אוהב אתכם ג׳יין, תזכרי את זה" אמר ונשארו לנו שלושים שניות "ריינה בואי מהר" אמרתי והרמתי אותה על הידיים "אני אוהבת אותך אבא" אמרתי והוא חייך חיוך עצוב ויצאנו משם ורצתי הכי מהר שיכולתי לכיוון שדה הקרב.. "ג׳יין מה הולך לקרות לאבא?" ריינה שאלה "אסביר אחר כך אני מבטיחה אבל אנחנו חייבות להגיע לשדה הקרב אין לנו זמן" אמרתי ורצתי כמו שלא רצתי בחיים שלי ועוד עם ילדה בת ארבע על הידיים..
רצתי עם ריינה לשדה הקרב עם ריינה וכולם נראו מופתעים "לא עכשיו! עוד עשרים שניות כל המקום הולך להתפוצץ צריך לרוץ! עכשיו!" אמרתי ורצנו כולם לשטח הצפוני.

"בוווםםםםםםםםםם!!!!!!!!!!" קולות הפיצוצים נשמעו וניסיתי לרוץ חזרה אבל אדם תפס אותי מאחור, ניסיתי להיתנגד אך הוא לא עזב וצרחתי מעומק גרוני ״לאאאא!!! אבאאא!!!!! לאאאא!!!!!..״ בכיתי ואדם משך אותי לחיבוק ובכיתי כמו מטורפת לחזהו ״ג׳יין איפה אבא?״ ריינה שאלה עם דמעות בעיניה ״אבא נמצא במקום טוב יותר עכשיו..״ אמרתי והיא התחילה לבכות אז משכתי אותה אליי לחיבוק ולא עזבתי.. לא רציתי לעזוב... ״בואו נלך הביתה בסדר?״ אמרתי והם הנהנו ״איפה אני אהייה?״ ריינה שאלה בקול מתוק ״את באה איתנו את אחותנו״ הרמתי אותה על הידיים וריי ניגש אלינו ״ריינה זה אחי התאום ריי והוא גם אח שלך״ אמרתי וריי לקח אותה מימני והלך איתה חזרה הביתה ונשארנו רק אדם ואני ״מה קרה אצלכם?״ שאלתי בקול צרוד מהצרחות של מקודם ״ניצחנו אבל.. שוּר.. אני הרגתי אותו.. היא לא אותו השור שהכרתי, לשור של פעם היה רוגע כזה בעיניים ושור של עכשיו היה מלא בשנאה. הוא אמר שאני כבר ממזמן לא אח שלו..״ אמר וחיבקתי אותו ״עשית מה שחשבת לנכון..״ אמרתי בחיבוק והוא התנתק ״מה שגרם לי להחליט היה את.״ אמר והשבתי בבלבול ״אני?״ ״אני חשבתי עלייך ועל ליאו, ועל היצור הקטן והמדהים הזה שלנו שגדל לך בבטן ואז..״ החיוך הקטן ירד מפניו והוריד בצוואר שלו בלט ״הוא אמר שאם הוא ינצח הוא יעשה לך דברים.. נוראיים.. כמו שאבא שלנו היה עושה לאמא שלנו..״ הוא נראה מזועזע ולא נראה שהוא רוצה להמשיך לספר ״נשמור את זה ליום אחר טוב? קשה לכולנו גם ככה.. בוא פשוט נלך הביתה לישון..״ אמרתי הוא הנהן והלכנו הביתה..

״ריי אני צריכה לדבר איתך״ לחשתי לו והוא בא איתי לחדר שלי ושל אדם והתיישב איתי על המיטה ״איך את?״ שאל וחיבק אותי ״אני.. בסדר אני מניחה..״ אמרתי ולא הצלחתי לעבוד עליו, אני אדומה מרוב בכי ואני ממש לא בסדר ״ אבא הביא לי דסק און-קי לפני ש..״ אמרתי ולקחתי את הלפטופ שלי והכנסתי את את הכונן לחיבור שלו והפעלתי את הסרטון. אבא מצולם בסרטון ומתחיל לדבר:
״ריי וג׳יין, ילדים שלי..
אם אתם רואים את הסרטון הזה סימן שהפסדנו במלחמה לצפון והפצצות הופעלו. רציתי שתדעו שעשיתי את זה כי ידעתי שהצפון יהרגו אותי בייסורים ואני לא מוכן שזה יקרה, לכן גמרתי את זה מוקדם יותר. אני מבקש שתטפלו בריינה ותשמרו לה מכל משמר כי היא הנסיכה של הערפדים. היא חצי אשת זאב וחצי ערפדה ואתם צריכים להיות שם בשבילה.. מאותו היום שעזבתי אותך ריי לפני חמש שנים, לא ישר הצטרפתי לדרום. הלכתי קודם לנסות לברר מי הרג את אמא שלכם ובסופו של דבר הגעתי לאנשים מהדרום אבל הם לא אמרו לי כלום עד שג׳יין.. עד שהרגת את הבחור שעזר לרצח.. עכשיו לדברים יותר נחמדים קצת. אני אוהב אתכם ותמיד אהבתי ואני מאחל לכם שתצליחו בהכל ותמשיכו בחיים שלכם ואני תמיד אהיה שם ואשמור עליכם מלמעלה. אתם לא יודעים, אבל לאחר הרצח אני ביקשתי שיעבירו את ארון הקבורה של אמא שלכם אליכם לעיירה וכך עשו. במצבה יש פתח קטן עם מכתבים מאמא שלכם לכל אחד מכם; לכו להביא אותם ותדאגו שריינה לא תשכח אותי״ חייך חיוך עצוב והדמעות לא הפסיקו לזרום על לחיי ״אני אוהב אתכם ילדים יפים שלי. תמיד.״ הסרטון הסתיים וריי הלך למטה אך לפני הוא הסתכל עליי במבט של תודה ואני מנחשת שהוא הלך להתפרק אצל טליה..

קמתי מהמיטה והרגשתי שנגמר לי הכוח וצנחתי על ברכי, מוציאה הכל ומתפרקת לגמריי.. ״לא..״ אני בוכה ולא קולטת שהוא איננו.. ״תוציאי הכל יפה שלי..״ אדם נכנס לחדר וחיבק אותי, קברתי את ראשי בחזהו והוא לחבק אותי חזק יותר בחיבוק מנחם..