Never Let You Go

פרק 15

״ריי אני חושבת שראיתי את אבא״
***********
״מה??״ ריי שאל מופתע ואדם גם. אני לא מבינה, איך הם לא יודעים על אנשים חדשים בעיר? ״הוא נראה ממש כמוהו בחיי וראיתי ממש קצת מהפרופיל שלו, אני לא יודעת..״ ״זה מה שחשבתי..״ ריי אמר והסתכלנו אחד לשנייה בעיניים ״את מרגישה את זה גם נכון?..״ ריי אמר והמהמתי ״מרגישה מה? אני לא מבין מה קורה פה״ אדם אמר והלכנו להתיישב על הספה ״מאתמול בערב כזה אני מרגישה.. משיכה כזאת לאנשהו, לא יודעת לאן. אבל מה שבטוח זה שגם ריי מרגיש את זה ואני חושדת שזה קשור לאבא שלנו״ אמרתי, אדם הנהן ולקח את ריי למשרד שלו

-נקודת מבט אדם-
הלכתי עם ריי למשרד ״ריי אני חושב ששוּר כאן בעיר״ אמרתי בעצבים וריי קימץ את אגרופיו ״איך שניהם נמצאים פה? חכה רגע, אתה הרגשת את המשיכה גם נכון?״ הנהנתי והתיישבתי מתוסכל על הכסא קובר את ראשי בידיי ״חייבת להיות סיבה שהם הגיעו יחד.. הוא גורש בכלל איך הוא אפילו מעז לדרוך על האדמה שלנו!״ התעצבנתי כל כך והעפתי את הכלי שהיה על השולחן וכל העטים התפזרו על הרצפה. ״תרד ותדבר עם טליה שלא תלך לשום מקום עם מריה; הן צריכות עכשיו שמירה יותר מתמיד״ הוא הנהן וירד למטה ואני אחריו ״אדם מה קורה?״ ג׳יין שואלת ״מעכשיו את לא יוצאת מהבית.״

-נקודת מבט ג׳יין-
״אדם מה קורה?״ שאלתי אותו כשירד למטה ״מעכשיו את לא יוצאת מהבית.״ אמר בטון קשה וקר ״מה זאת אומרת?.״ התחלתי להתעצבן ״זה אומר שמעכשיו ועד הודעה חדשה את לא יוצאת החוצה.״ אמר והדם שלי בעעבע מרוב חום ועצבים ״למה נראה לך שאני לא אצא בדיוק?!״ אמרתי בטון מזלזל והוא טפס את מפרק ידי בכוח וזה ממש כאב ״אני מודיע לך עכשיו וזה סופי. את. לא. יוצאת. מהבית!!!!״ אדם מעולם לא צעק עליי לפני. הצעקה הדהדה בכל הבית ואני לא חושבת שיש מישהו אחד בעיר שלא שמע אותה והעפתי לו סטירה ״אל תרים עליי את הקול שלך שמעת אותי?! אני לא הכלבה שלך שתגיד לה ארצה ואצייט! מה עוד אתה רוצה להגיד לעשות?! להעמיד פני מת?! להתגלגל?!!״ צעקתי עליו ועורק בצוואר שלי בלט כמו מטורף והוא סטר לי. אדם אשכרה סטר לי עכשיו והלחי שלי שרפה. מאוד. דמעות עלו בעיניי ״עופי לחדר עכשיו!!״ הוא צעק עליי והתחלתי לנהום ״ע כ ש י ו!״ צרח וצרחתי בקול גרוני, הכי חזק שצרחתי על מישהו אי. פעם. ״חתיכת בן זונה אני שונאת אותך!!״ צרחתי ורצתי לחדר, דואגת לטרוק את הדלת אחריי שהוא ישמע ונועלת את שלושת המנעולים השונים, מחליקה על הדלת וקוברת את ראשי בידיי ומתפרקת לגמרי. את כל הכאב והתסכול, הכעס והעצב אני מוציאה בבכי שלא נרגע. ממתי אדם שלי מתנהג ככה?? זה לא מתאים לו. בכלל.

כל היום הלהקה שאלו אותי ממחוץ לחדר אם אני בסדר והתעצבנתי עליהם ואמרתי להם לעזוב אותי בשקט.

הגיע הערב ואדם לא בדק אפילו מה איתי. יצאתי מהמקלחת לבושה בפיג׳מה וזה לא נוח בכלל כי בדרך כלל אני לובשת חולצה והבוקסר וניסיתי להירדם. הרגשתי את המיטה שוקעת לידי ולאחר מכן נשיקות בצוואר ״אני מצטער..״ המשיך לנשק הצוואר שלי ואני עדיין עם הגב אליו ״למה עשית את זה?.״ שאלתי חלש ואדם ליטף את ראשי ״התעצבנתי על משהו והייתי צריך להוציא עצבים״ ״אז הוצאת אותם עליי?!״ אמרתי בטון עצבני והוא המשיך לנשק את צווארי ״אתה אף פעם לא צעקת עליי ככה.. ולא הרמת יד..״ מלמלתי וירדה לי דמעה ואחריה עוד הצטרפו ״אני יודע שפגעתי בך יפה שלי אני מצטער כל כך.. אכלתי את עצמי על זה וידעתי שתיהי רגועה יותר לפני השינה בבקשה תסלחי לי לא התכוונתי..״ הסתובבתי אליו כסליחה והוא נשק לשפתיי וירד לצווארי ״מממ..״ נאנחתי כשנישק את הנקודה הרגישה שלי בצוואר.. ״אני אוהב אותך אהובה שלי אני מצטער..״ אמר חלש בין כל נשיקה שהעבירה בי צמרמורות נעימות בגוף ״בסדר אבל אל תעשה את זה עוד הפעם אתה ממש הפחדת אותי..״ מלמלתי והוא הנהן והמשיך לנשק את צווארי ״את זוכרת שכשהסברנו לך מה זה מיועדים והטבעות?״ שאל והמהמתי ״לא אמרתי לך כי לא רציתי שתילחצי אבל אני רוצה שתדעי שמהרגע ראשון שראיתי אותך הוטבעתי עלייך ידעתי שאת המיועדת שלי..״ חייכתי ״אני ממש רוצה ל... את מרשה לי לסמן אותך? שתיהי רק שלי?״ לחש והסתכל בעיניי ״כן רק.. זה יכאב?״ שאלתי בחשש קל ״רק לכמה רגעים יפה שלי״ אמר ״אז בסדר״ אמרתי והוא נישק את האיזור בין הכתף לצוואר שלי לפתע הרגשתי כאב חד באותו מקום ״אה! אה...״ צעקתי מכאב אך לאחר רגע הוא הוחלף בהרגשה נעימה כזאת והתנשפתי.. אדם נישק וניקה את שאריות הדם שלי וחזר לנשק אותי בצוואר וזה היה ממש נעים.. כל מה דקות נאנחתי מעונג, אני אוהבת כשהוא מנשק אותי ועדין כלפי..