עם לבהות בתקרה ולהקשיב למוסיקה על מקסימום ווליום זה משהוא שגם אתם עושים סימן שאתם משועממים כמוני, אז אני פשוט אספר על עצמי קצת על ה10 שנים האחרונות מאז שעברתי לגור עם אבי ואימי החורגת ואחי החורגים בבוסאן.
2003
זה אחרי הניתוח הראשון כשעברתי לגור עם אבי בבוסאן, אני ואמא ארזנו את הדברים בבית של דודי בסאול, או יותר נכון אמא ארזה, אני ישבתי על הספה עם דוד יונגי שקיפל בגדים, היה מחובר לי מינור הנשמה לאף ומכשיר קשור למותן, זה היה קצת אחרי השחרור מבית החולים אחרי הניתוח ואחרי שקרסתי ברחוב כשקנינו גלידה, אני וחברי טאהיונג ואמא, אני זוכר שהתחלתי להשתנק וכמה ניסיתי לנשום אבל בגלל התקבצויות בקנה הנשימה לא יכולתי וכמעט הפסקתי לנשום אבל הצלחתי להילחם ולעבור בהצלחה.
אמא בדיוק קיבלה עבודה חדשה שהצריכה הרבה נסיעות והיא לא רצתה להעביר אותי בית ספר כל כמה שבועות וחודשים אז היא דיברה עם אבי שהתחתן לפני כמה שנים. הוא ישמור ויגדל אותי.
ההגעה לבוסאן הייתה קשה, המעבר עוד יותר, לא רציתי לעזוב את סאול בגלל דוד יונגי ובן זוגו החדש ובמיוחד בגלל חברי הטוב טאהיונג, כמה בכיתי.
קיבלתי אח חדש שגדול ממני בשנה ואחות שקטנה ממני בשנתיים, אחי הגדול הוא מאימי החורגת וחותנו היא משניהם, הם חשבו שלא נאהב אחד את השני בגללם, אבל זה לא היה ככה.
הייתי בן 6
2004
בית הספר חדש וצרכים חדשים אבא כל הזמן היה צמוד עלי וניסה להתחבר עם אחי החדש, עדיין. בגלל שכולנו עדיין קטנים ולא מבינים והחשש שכשנגדל נשנא אחד את השני אבי פחד ובגלל זה ישנתי עם וונוו באותו חדר וההורים היו עושים לנו משחקי חברה ומקריאים לנו ספרים ביחד. כן אהבנו אחד את השני, לא היה לנו איכפת ממערכת היחסים של ההורים פשוט רצינו להיות חברים.
הייתי בן 7.
2005
כשאמא באה לבקר נסענו לבית החולים לבדיקה של קנה הנשימה ואמרו שאני אצטרך לעבור ניתוח נוסף אבל עדיין מוקדם מדי. היינו בקשר עם בית החולים כל הזמן שאמא הייתה ובגלל לחץ והתקף שיעולים חזרתי. הרופא אמר לאמא שהתקף חרדה ולחץ יכולים לגרום להתכווצויות ושני צריך ללמוד לשלוט בזה כדי שלא ינתחו יותר מדי כי אני עדיין צעיר מדי בשביל הצינור המיוחד להרחבת הקנה שלי. באותו זמן לא הבנתי וניסיתי לעשות כמיטב יכולתי להיות רגוע. התחלתי ללכת לפסיכולוג בגלל זה.
הייתי בן 8.
2006
כבר שנה שאני משתמש במכשיר נשימה, אחרי התקף גילו שעדיף להיות בטוחים שאני נושם בגלל שאני עדיין צעיר. התקרבתי גם לאחי החורגים מאוד, בלי שההורים יודעים היינו רואים סדרות מצוירות ביחד וצ'איון הייתה רוקדת לנו הרבה, צחקנו. למה הסתרנו את זה מההורים? פשוט רצינו שיהיה לנו סוד משותף. באותה שנה אמא באה רק פעם אחת אבל דיברנו בטלפון הרבה.
YOU ARE READING
Blossom In Busan | Taekook (HEB)
Fanfictionטאהיונג וג'אנגקוק היו פעם חברים, אבל בגלל עזיבתו של ג'אנגקוק לבוסאן החברות שלהם לא נשמרת ואחרי 10 שנים בטיול שנתי לבוסאן טאהיונג פוגש אותו שוב, אבל לא הילד החייכן שפעם היה אלה ילד שלובש שחור ושומע רוק. כשכל הבנות בשנה האחרונה מתאהבות בו הנער שם לב ר...
