טאהיונג וג'אנגקוק היו פעם חברים, אבל בגלל עזיבתו של ג'אנגקוק לבוסאן החברות שלהם לא נשמרת ואחרי 10 שנים בטיול שנתי לבוסאן טאהיונג פוגש אותו שוב, אבל לא הילד החייכן שפעם היה אלה ילד שלובש שחור ושומע רוק. כשכל הבנות בשנה האחרונה מתאהבות בו הנער שם לב ר...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הספרייה, המקום הקלסי והשקט שבו אף אחד לא יפריע לך להתמזמזות עם החבר שלך, או זה מה שבאמבאם חשב לפחות. אחרי הלימודים ואחרי שיוגיום הציע את הארון של השרת, באמבאם משך אותו לקומה העליונה של הבניין ודחף אותו על אחד המדפים.
השניים היו מתראים מאורי גב חבריהם כבר חודשיים לאחר שיוגיום התוודא לבאמבאם ובאמבאם נישק אותו משום מקום, הם החליטו לשמור על מערכת היחסים שלהם בסוד.
שפתיהם נפגשו ויוגיום העביר את ידו בשערו של בן זוגו ובלגן אותו בזמן שהשני מנשק אותו, הם היו מתנשקים הרבה בכל זמן מזדמן, וזה החלק שיוגיום הכי אהב, את האינטימיות של והחיבור עם באמבאם. זה המשיך כמה דקות עד שנשמעו צעדים מהם הם התעלמו בהתחלה עד שקול מוכר נשמע.
"וואט דה-" ג'ון ג'אנגקוק, קים מינגיו וצ'ה אאונוו עמדו מול השניים המומים.
__
מינגיו, ג'אנגקוק ואאונוו נכנסו לבניין הספרייה, הנערים היו אמורים ללמוד ביחד לקראת המבחן הקרב פלוס הכנת שיעורי הבית, אפשר להגיד שמינגיו הוא זה שגרם לשניים לבוא איתו בגלל שלאאונוו לא היה מה לעשות בכל מקרה וג'אנגקוק עצלן מדי ולא יסיים את עבודות בית הספר ואפילו ילמד וחברו לא רצה שייכשל שוב, עם כמה שאנגלית היה המקצוע החלש ביותר שלו.
"אני חייב להיות כאן?" שאל שחור השיער בזמן שהגבוה והיפה דחפו אותו במדרגות שיעלה, אבל גופו הרגיש כבד בגלל אי הרצון לבזבז את זמנו על המקצוע השנוא עליו.
"עם היית לפחות רואה סדרות עם כתוביות באנגלית הייתי מוותר לך, אבל אתה לא רואה עם כתוביות בכלל, כל סדרה שאתה רואה," אמר מינגיו, "אז אתה פה כדי לפחות להשתפר." "לעזאזל," הנער פלט, אאונוו שהחזיק לו את התיק כבר חיכה בראש המדרגות וצחק למראה חבריו.
כשהגיעו לסוף גרם המדרגות הלכו בין שורות של מדפים כדי להגי לאזור שולחנות פנוי, כשבאו לפנות אאונוו עצר גורם לשניים להיתקע בו, פיו של הנער היה פעור והוא הסתובב מהר דוחף את השניים אחורה.
"אני לא חושב שעדיף שנלמד פה," לחש. "מה הבעיה?" שאל מינגיו ועקף אותו, הוא עצר, פיו נפער. "מה קורה?" שאל ג'אנגקוק והחליט להתקדם גם הוא, אאונוו כיסה את עיניו בשתי ידיו ממבוכה. "וואט דה-" ג'אנגקוק פלט בקול רם גורם לשני נערים נוספים באזור להסתובב, לחייהם סמוקות, שיערם מבולגן ושפתיהם נפוחות.
"אה, היי," אמר באמבאם מעביר את ידו בעורפו נבוך לגמרי מהסיטואציה. "היי? זה כל מה שיש לך להגיד?" אמר יוגיום לידו. "מה אתה רוצה שאני אגיד?" "אני לא יודע, מצטערים שהסתרנו את זה מכם, אנחנו יכולים להסביר, או, סליחה לא ראינו אתכם כאן," הציע הצעיר ביותר.
השלישייה החליפו מבטים מהזוג המתווכח, "כלומר, למה מול הספרים?" פלט מינגיו גורם לאאונוו וג'אנגקוק להתפקע מצחוק ולזוג לבהות.
"ממתי?" שאל ג'אנגקוק לאחר שהרגיע את צחוקו. "לפני חודשיים," ענה באמבאם. "חודשיים?" "כן."
"אז כל הזמן הזה נפגשתם מאחורי הגב שלנו כדי להתמזמז וזמן החבר?" שאל אאונוו רטורית, "וואו, נתפסתם עכשיו." "אמרתי לך שהספרייה היא לא מקום טוב," אמר יוגיום. "לא, וארון השרת כן."
"זה יותר קלישאתי," הסביר יוגיום גורם לבן זוגו לגלגל את עיניו.
"מצטערים," אמר לבסוף אבל החבורה מולם לא כעסו הם עדיין היו טיפה המומים. "זה בסדר," אמר אאונוו, "רק בלי קוצי מוצי בזמן חברה." "מבטיחים," השניים אמרו פה אחד, "אבל מה אתם עושים פה בכל מקרה?" המשיך יוגיום.
"מנסים לגרום לג'אנגקוק ללמוד למבחן באנגלית הקרוב," ענה מינגיו. "בהצלחה עם זה," באמבאם אמר והוא ויוגיום עקפו אותם תופחים על כתפיהם.
