טאהיונג וג'אנגקוק היו פעם חברים, אבל בגלל עזיבתו של ג'אנגקוק לבוסאן החברות שלהם לא נשמרת ואחרי 10 שנים בטיול שנתי לבוסאן טאהיונג פוגש אותו שוב, אבל לא הילד החייכן שפעם היה אלה ילד שלובש שחור ושומע רוק. כשכל הבנות בשנה האחרונה מתאהבות בו הנער שם לב ר...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
כשפקח את עיניו בבוקר, ג'אנגקוק מצא את עצמו מחובר למכשיר הנשמה במיטתו שלו, בלי רופאים שמתרוצצים כדי לבדוק מה שלומך ולבדוק כל כמות קטנה בגוף שלך עם חסר משהו. ג'אנגקוק הרגיש רע, הייתה לו בחילה והוא רצה לבכות. אבל הוא לא היה עייף יותר. לפחות זה.
הוא הוריד את המכשיר וחיבה אותו ואז קם ממיטתו באיטיות כדי ללכת לשירותים, השעה הייתה מוקדמת וכשראה את בבועתו הוא נאנח, השקים נעלמו והוא היה נראה כמו חדש, חוץ מהראש והבטן שלו שרצו לצאת ממקומם. הנער התמתח ואז עשה מקלחת קרה מהירה כדי להרגיע את עצמו. כשיצא מהשירותים עם מגבת מסביב למותניו הוא נכנס לחדרו והחליף לבגדים נקיים ונוחים של טרנינג קד וחולצה שחורה גדולה קצרה. הוא העביר את ידו בשיערו ויצא.
להתיישב במטבח השקט היה אף מרגיע, הוא זכר את מעורות היום הקודם חוץ מזה שהלך לעשות בדיקה, הוא היה בטוח שזה היה יום בדיקה כמו תמיד רק בלי לימודים ביום למחרת מה שגרם לו לחייך. הוא סיים את כיתה י"א והיה לו חופש.
שחור השיער הוציא את קרטון החלב מהמקרר ומזג לכוס שקופה, הוא שתה אותה לאט בלי למהר לשום מקום, אבל בדיוק שבא לשים את הכוס בכיור הוא שמע דלת נפתחת מתוכה יצא דמות בגבה אליו. הוא יצא מהחדר של וונוו מה שגרם לנער לחשוב שזה חברו, אבל לא הוא היה נמוך מדי בשביל להיות מינגיו. כשהסתובבה הדמות עניו הצטלבו עם אלו של קים טאהיונג.
ג'אנגקוק לא ידע כמה מן הוא עמד ככה קפוא למראו של חבר ילדותו שעומד מולו, הוא אפילו לא זכר את התאריך, הוא לא זכר את היום הקודם כמו שרצה לזכור עם רצה לזכור. טאהיונג לבש מכנס כדורסל קצר וחולצה לבנה גדולה. הוא הוריד את הכוס לאט ומצמץ כמה פעמים משפשף את עיניו.
"זה לא חלום," אמר קולו העמור של טאהיונג שהיה מעט צרוד וגרם לליבו של ג'אנגקוק לפעום מהר. "אז אני כנראה לא זוכר את אתמול," אמר לעצמו בן העשרה בלחש.
ככה מצא ג'אנגקוק את עצמו ואת טאהיונג יושבים אחד מול השני על יד השולחן המטבח לאחר שטאהיונג יצא מהשירותים ושערו היה יותר מסודר והוא היה עירני יותר.
"באתי לבית החולים אתמול עם צ'אניול שאסף אותי מהרכבת, אבל היית מסומם יחסית מהתרופה שנתנו לך ככה שנרדמת כל שתי שניות. וונוו עזר לי להכניס אותך למיטה," סיפר טאהיונג משחק קבוצת השיער האחורית על עורפו מתוך הרגל שפיתח כשלמד.
