טאהיונג וג'אנגקוק היו פעם חברים, אבל בגלל עזיבתו של ג'אנגקוק לבוסאן החברות שלהם לא נשמרת ואחרי 10 שנים בטיול שנתי לבוסאן טאהיונג פוגש אותו שוב, אבל לא הילד החייכן שפעם היה אלה ילד שלובש שחור ושומע רוק. כשכל הבנות בשנה האחרונה מתאהבות בו הנער שם לב ר...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
טאהיונג רץ, ברכיו כאבו, השיער שלו הפריע לו בעיניים והוא כמעט מעד שלוש פעמים, הוא לבש את תלבושת בית הספר שעם כל צעד התקמטה לה, אביו יכעס. הוא הצליח לייצב את עצמו כשהגיע לתחנת אוטובוס בשנייה בה האוטובוס הגיע, הנער עלה והעביר את הכרטיס, הוא התיישב ליד החלון וחיכה.
הנער נסע לכיוון האוניברסיטה שהייתה כמה תחנות מהבית שלו כדי להגיע לבית הקפה שבו הסנדק שלו עבד, כשירד הוא ראה אותו מבעד לחלון, שיערו הבלונדיני לא התחדש ויכלו לראות את השורשים החומים, הוא לבד סוודר אדום ולמותניו סינר שחור עם כיס בו היה פנקס קטן. הגבר עמד מאחורי הדלפק וחייך לעובדיו. טאהיונג נכנס לתוך בית הקפה, "ג'ימינייייייייי," הוא צעק גורם ללקוחות להסתובב ולהסתכל עליו במבט נוקב, הוא חייך את החיוך המרובע שלו בהתנצלות והלך לדלפק ונשען עליו.
"קרה משהו?" שאל ג'ימין הבעתו של 'מה הפעם', טאהיונג לקח נשימה ואז העביר את ידו לכיסו והוציא טופס, "נחש," אמר.
פיו של ג'ימין אורו, "קיבלת ריתוק? אתה צריך להישאר שעות נוספות? עשית משהו רע?" הוא ציפה ליום בו טאהיונג סוף סוף יראה את הצד הילד הרע שבו.
"הטיול השנתי של השכבה השנה הוא לבוסאן, שלושה בתי ספר," טאהיונג הראה שלוש אצבעות, "אנחנו נתארח בבתים ונסתובב בעיר," הוא התלהב עד שכמעט התחיל לקפץ. "אז אני צריך חתימה של הסנדק, אומה ג'ין שלח אותי, הוא אמר שאולי יש לך רעיונות איפה לבקר."
"שב, אני כבר יבוא," אמר ג'ימין מצביע על שולחן ליד החלון איפה שלא יפריעו להם לדבר, הוא סימן לאחד המלצרים ואז יצא מהדלפק, המלצר החליף את מקומו והתחיל להכין משהו, זה היה תה קר עם לימון וקרח שהגיש לטאהיונג לאחד שהתיישבו קורץ לו. הנער הסמיק.
טאהיונג הגיש את הטופס לג'ימין ביחד עם עט, כשפתח את הטופס הוא קרא אותו, היה כתוב שם תוכנייה בקצר על מה הם עושים כל יום, חתימה על מצב בריאותי ואז ממש בסוף הטופס חתימות הסנדקים, הוריו שניהם חתמו וגם ג'ימין חתם בקווים הריקים.
