טאהיונג וג'אנגקוק היו פעם חברים, אבל בגלל עזיבתו של ג'אנגקוק לבוסאן החברות שלהם לא נשמרת ואחרי 10 שנים בטיול שנתי לבוסאן טאהיונג פוגש אותו שוב, אבל לא הילד החייכן שפעם היה אלה ילד שלובש שחור ושומע רוק. כשכל הבנות בשנה האחרונה מתאהבות בו הנער שם לב ר...
'אפשרות להוסיף אנשים נוספים +' 'מיקום - אוניברסיטה לאומית סאול' 'הוסף מיקום - גרמניה, אוניברסיטה לאומנויות ברלין ' *ביטול*
טאהיונג: *דמעות בעיניים* "היי"
ג'אנגקוק: "היי"
ג'אנגקוק חייך את החיוך הכי גדול שטאהיונג ראה זה כבר שנה, הוא שחף את שיניו הקדמיות שהזכירו ארנב, הוא הרגיש טוב עם עצמו ששלט בדמעות כמו שצריך והן רק ישבו על קצה עיניו לא גולשות על לחיו. אבל ג'אנגקוק יכל לראות שהשני עמד לבכות, עיניו נצצו כמו הגלקסיה.
בתמונות כבר ראו את זה אבל הנער בן השמונה עשרה שעזב את קוריאה נראה שהתבגר, פניו קיבלו צורה יותר בוגרת, השומן של הפנים כמעט ונעלם לגמרי וטאהיונג תהה איך זה יראה שנה אחרי הניתוח. הרי ג'אנגקוק סיפר לו שהוא רוצה להתחיל לעשות ספורט כמו שצריך כשיוכל.
וטאהיונג היה חייב להגיד שהוא כבר התחיל לדמיין את זה, והוא לא יכל לחכות ולראות איך חברו יראה, כמה סקסי הוא יהיה. הוא הסמיק על המחשבה כשהני מסתכל עליו בעיניים גדולות.
ג'אנגקוק: "אתה בסדר טאהטאה אתה אדום"
טאהיונג: *מעביר את ידיו על לחייו שהיו חמות* "פשוט חם במעונות"
זה היה יותר לשבת ולבהות אחד בשני מאשר לדבר.
טאהיונג: "איך הטיפולים עד עכשיו, אני מקווה שאתה מרגיש יותר טוב אחרי המכתבים האחרונים."
ג'אנגקוק: "הרבה יותר טוב תודה, חברים שלי מכאן עזרו לי בחלק מהזמן לשכוח את כל המחשבות, והטיפולים בסדר, דיברתי עם דוקטור צ'ה על התופעות לוואי והוא החליט לבטל את אחד מתרופות שעשו לי יותר רע נפשית מאשר פיזית."
טאהיונג: "היא בכלל עזרה לך איכשהו?"
ג'אנגקוק: "היא לא השפיע בגלל התופעות לוואי ככה שהגוף שלי דחה אותה."
טאהיונג: *הנהון* "אז זה טוב שהפסקת לקחת אותה. אבל בכל מקרה, איך היו המבחנים האחרונים של השנה? שנה ראשונה קלה יותר מהשנה השנייה והשלישית אחרי הכל באוניברסיטה."
