Blossom In Busan | Taekook (HEB)

אחרית הדבר

נער שחור שיער הלך בשדרה הוורודה של עצי הדובדבן ביום אביב, הוא יצא מהעבודה מוקדם כדי לצאת עם הכלבלב שרץ בין רגליו משנסה כמה שיותר לסבך את הרצועה בין רגליו של בעליו. הוא הסתכל למעלה ולצדדים בזמן שהעלים נופלים לצידיו ואפילו על שיערו.

הוא עבר את האנשים שהלכו מאחוריו והלך בטיילת שונה יותר ריקה כדי שהכלבלב יוכל לרוץ לצדדים בלי להיתקע באנשים. וכמה שהוא עלה לג'אנגקוק על העצבים מזה שכמעט דרך עליו או נפל בגללו.

עברה שנה מאז שסיים ללמוד והתחיל לעבוד בזמן שבן זוגו התחיל לעבוד בבית החולים ולהתקדם שם בתאוצה עם קבלת תפקידים, החיים לא היו יותר טובים מזה בשבילם. הם עברו כל יום לאט ובסבלנות לכל הזדמנות שהיא.

מלפניו הוא ראה דמות מתקדמת ונכנסת לשדרה, הוא הסתכל עליה והתחיל לזהות את פניו של טאהיונג ההולך, מעיל גדול בצבע חקי מעל חולמה מכופרת סגולה ומכנס שחור שגורם לשחור השיער לחייך על סגנון הלבוש שאהב לראות על בן זוגו, כי כל יום היה משהו אחר.

ג'אנגקוק איבד את האחיזה ברצועה גורם לכלב לרוץ לבעליו השניים גורמים לו לעצור במקומו ולהסתכל מרחוק על טאהיונג שיורד על ברך אחת כדי ללטף את הכלבלב. הוא הרים את הרצועה ונעמד איתה, ג'אנגקוק התחיל להתקדם לאט לכיוונם.

הוא ראה את טאהיונג מחפש משהו בכיס מעילו ואז מוציא אותו, משהו שזהר באור השמש, ג'אנגקוק קיבץ את גבותיו, הוא עצר במקומו שוב כשראה את טאהיונג מושיט יד קדימה בידו טבעת כסף.
ליבו של הצעיר התחיל לרוץ, הוא לא יכל לשלוט בזה.

תדמיינו שני גברים עומדים במרחק ארבע מטר אחד מהשני כשאחר מושיט יד קדימה והשני עומד המום במקומו מרים את ידיו לפיו לא מאמין. טאהיונג חייך ומבט אוהב בעיניו.

דמעות התחילו לרדת במורד לחיו של הצעיר, זו הפעם הראשונה שבאת בכה זה כמה שנים, אלו היו דמעות של אושר, ואושר נצחי. הוא רץ לזרועותיו של אהובו, "מה אתה אומר קוקי? תהיה שלי לנצח?"

"כן," אמר ג'אנגקוק לא עוזב את הבוגר, לא מתרחק מהחיבוק שוכח לגמרי מהטבעת, כי השאלה הייתה חשובה יותר, כי ההרגשה הייתה חשובה יותר. הטבעת הייתה כדי להבין את מה שעומד לקרות, הוא באמת היה צריך אותה יותר.