טאהיונג וג'אנגקוק היו פעם חברים, אבל בגלל עזיבתו של ג'אנגקוק לבוסאן החברות שלהם לא נשמרת ואחרי 10 שנים בטיול שנתי לבוסאן טאהיונג פוגש אותו שוב, אבל לא הילד החייכן שפעם היה אלה ילד שלובש שחור ושומע רוק. כשכל הבנות בשנה האחרונה מתאהבות בו הנער שם לב ר...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
טאהיונג לא יכל לומר שהוא יכל להתרגל ללהתעורר כל בוקר על יד הצעיר ממנו, לצאת איתו מהבית לתחנת האוטובוס, לפגוש אותו אחרי היום הארוך שלהם ולהתכרבל אחד עם השני בערבים. ולמה הוא לא יכל להגיד את זה? כי זה בדיוק קורה, והוא התרגל לזה על השבוע הראשון שלהם ביחד אחרי כל הזמן שג'אנגקוק ביקר בבית.
אבל הוא בחיים לא יסיים להתרגל לזה, כי כל יום היה שונה.
_
"בוקר טוב," אמר טאהיונג ונישק את כתפו החשופה של ג'אנגקוק שעמד מול השיש והכין קפה, "אתה מריח טוב." ג'אנגקוק צחקק על בן זוגו החצי ישן, "בוקר," הוא נשק לשפתיו ואז הגיש לו ספל חמה של קפה.
"הכל בשביל לשרוד את היום," אמר טאהיונג ולגם מהמשקה המר למרות שהצעיר ידע שחשוב לשים לו סוכר. השעה הייתה מוקדמת בבוקר, לטאהיונג היו התנסויות באותו יום והוא היה צריך להיות בבית החולים בשמונה בזמן שלג'אנגקוק היה שיעור בשמונה עד הצהריים.
"יש לך משהו מיוחד היום?" שאל טאהיונג. "אני נפגש עם החברים מהתיכון, לא ראיתי את חלקם שנים," אמר הצעיר ולגם מהספל שלו, הוא נשען על השיש כשטאהיונג עומד מלפניו, "אנחנו נפגשים בחנות הגלידה איפה שנהגתי לעבוד בתיכון."
"המקום עדיין פתוח?" "בבעלות אחרת אבל כן," לגימה נוספת גרמה לג'אנגקוק להיזכר, "שחכתי לשחרר את החסכונות שלי." "מה?" "כשנהגתי לעבוד, שמרתי כסף בצד, הרגע נזכרתי שלא שחררתי אותו." "מה עם כל ההוצאות שלך בברלין?" "זה היה על החשבון הרפואי שלי. שחכתי שיש לי אותו," הוא היכה את מצחו. "אז כדאי שתלך לבנק היום." "אני אלך," אמר לפני שהניח את הספל והתחיל ללכת להתארגן ליום שלו ממלמל בדרך על איך הוא זכר שיש לו חסכונות בצד.
הוא לבש ג'ינס שחור וחולצה לבנה ארוכה מעליה סוודר וחמצוואר טאהיונג לבש מכנס שחור מחויט וסוודר לבן מעליו מעיל ארוך וצעיף. היה קריר וירד גשם רוב הזמן בחוץ. הם יצאו ביחד כל אחד עם מטריה מאחר שהלכו למקומות שונים לאחר מכן - למרות שהיו מקומות קרובים - בזמן שתיקי גב על גביהם.
"אז נתראה בערב?" שאל טאהיונג כשעמדו בתחנת האוטובוס. "אחרי ארוחת ערב," הם עלו על האוטובוס מעבירים את הכרטיסים שלהם ומתיישבים עם התיק עדיין על גבם והמטריות רחוקות מברכיהם.
