טאהיונג וג'אנגקוק היו פעם חברים, אבל בגלל עזיבתו של ג'אנגקוק לבוסאן החברות שלהם לא נשמרת ואחרי 10 שנים בטיול שנתי לבוסאן טאהיונג פוגש אותו שוב, אבל לא הילד החייכן שפעם היה אלה ילד שלובש שחור ושומע רוק. כשכל הבנות בשנה האחרונה מתאהבות בו הנער שם לב ר...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ג'אנגקוק קם בבוקר כשהמכשיר הנשמה על אפו ופיו, הוא הוריד אותו ואז התיישב לאט, הוא היה בחדר לבן כולו, הוא היה שונה בעיצוב שלו ולקח לנער להיזכר שהוא בעצם המדינה אחרת בכלל והוא תלמיד אוניברסיטה בעיירה ליד.
הוא פיהק ובדק את המדדים שלו כשאחות נכנסה לחדר והסתכלה עליו, "בוקר טוב," אמרה בגרמנית, הוא ידע כמה מילים בשפה מאחר ושמע אותה כל יום עכשיו אבל לא למד אותה, הדברים הבסיסיים תמיד נשמרים לך בראש.
על השידה לצידו הוא מצא את המתנה שקיבל לחג המולד מטאהיונג ואז המכתב שלו מעליו, הוא היה סגור, הוא פתח את המכתב וקרא אותו מסתכל על התמונות החדשות של חג המולד המצורף. הוא חייך. ונזכר שבאמת שכח לאחל לו מזל טוב.
אימו נכנסה לחדר על יד הדוקטורים שלמד להכיר בחודשים האחרונים כי הם אלו שטיפלו בו, "שלום ג'אנגקוק איך אתה מרגיש?" שאל דוקטור צ'ה בקוריאנית. הוא לא זכר כמה התגעגע לשמוע את השפה הרגילה שלו.
אימו הסתכלה על השעון על ידה, "היית מחוסר הכרה לכמה זמן, אבל נראה שאתה מרגיש יותר טוב."
"מה התאריך?" שאל. "השלושים לחודש," ענתה.
"זה יום ההולדת של טאהיונג," מלמל. "אל תדאג שלחתי את התמונה שביקשת וכתבתי שאתה מאחל לו מזל טוב, וקיבלת החלמה מהירה מהמשפחה והחברים מסאול. ג'אנגקוק הינהן.
_
ג'אנגקוק זכר את חג המולד אותו בילה עם אימו ובן זוגה בדירה שלו בברלין, הם פתחו מתנות ביחד, צחקו, אכלו ובילו היטב. אבל יומיים לאחר מכן הוא התאשפז, לא ממשהו רע. אלה בגלל שהבדיקה נקבעה לאותו היום.
הם הגיעו לבית החולים הוא החליף את בגדיו ונשכב על המיטה כדי שירדימו אותו, הוא עבר את בדיקה ראשונית בה תפחו אותו אבל לא עשו כלום. ואז הוא היה מחוסר הכרה לכמה זמן כדי לראות איך התרופה החדשה שלו עובדת. היא עבדה טוב בסך הכל.
הבדיקה הבאה תהיה כשיהיה אמור לחזור ללימודים והפעם זה ניתוח שהוא מסובך יחסית ממה שציפה שיהיה, אבל לאחר שהסבירו לו את התהליך הוא הבין והנהן לכל דבר.
הוא הרגיש כמו בובת ניסויים בשלבי הבדיקות, או יותר נכון בובת חרסינה. הוא לא סבל את זה אבל הוא רצה להבריא! וכדי להבריא הוא צריך לעבור תהליך, תהליך שיכול להשפיע לא רק עליו אלה גם על אחרים שיש להם את אותו הדבר. הוא שמח להיות חלק מזה בשלב הזה למרות שכבר רצה שיסתיים.
