טאהיונג וג'אנגקוק היו פעם חברים, אבל בגלל עזיבתו של ג'אנגקוק לבוסאן החברות שלהם לא נשמרת ואחרי 10 שנים בטיול שנתי לבוסאן טאהיונג פוגש אותו שוב, אבל לא הילד החייכן שפעם היה אלה ילד שלובש שחור ושומע רוק. כשכל הבנות בשנה האחרונה מתאהבות בו הנער שם לב ר...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"אז מי ראה את ההודעה שלי לפני שבוע?" שאל טאהיונג כשעלו על הרכבת לאחר שיונגי הוגיע ליוג'ין שהם מגיעים וג'ימין הודיע לאחיו.
"בטח יוג'ין, היא שומרת על הטלפון שלו מאז חזרה לקוריאה," ענה יונגי. טאהיונג הנהן, הם ישבו שם במשך השעה וחצי שעתיים כדי להגיע ליעדם, בחוץ כבר היה חשוך והגברים הגיעו לעיר הנמל מאוחר, מי שחיכה להם היה באקהיון שאסף אותם לביתו שלו ושל צ'אניול כדי שישאירו שם את הדברים למשך הזמן שהם נשארים. לאחר מכן הוא הסיע אותם לבית החולים.
ליבו של טאהיונג האיץ, הוא נכנס ביחד עם הסנדקים שלו לבניינים הלבן הגדול והם עלו עוד שתי קומות עד לטיפול נמרץ. הוא נעצר כשראה אותו.
ג'אנגקוק היה מחובר למכונות בחדר סגור, חלוק בית חולים נראה מתחת לשמיכה, אחות עמדה מהצד השני שלו והזריקה משהו לאינפוזיה שלו, הנער התקרב לאט הדמעות עדיין יורדות, "אני יכולה לעזור לך?" שאלה אחות שנגשה אליו.
"מתי שעות הביקור שלו?" שאל טאהיונג מצביע על הנער. "שם." "קים טאהיונג." האחות הנהנה אליו וכתבה את שמו, "כנס, אמרו שתגיע במוקדם ובמאוחר," עם זה היא עזבה משאירה את הנער לתהות. הוא לא חשב על זה יותר מדי עד שנכנס לחדר הנקי בזמן שהאחות בתוכו יצאה עם פתיחת הדלת.
הוא ניגש למיטה אפילו לא מסתכל לראות עם הסנדקים שלו מאחוריו וניגש למיטה, הברונטי התיישב על יד הנער מחוסר ההכרה ולקח את ידו, "אני מבין למה הם לא סיפרו לי עכשיו," הוא אמר בלחש, "אבל ככל שהזמן עובר ואתה רחוק ממני אני מודאג. ועם כמה שהלימודים עוזרים לי לשכוח מהמצב מההתרכזות בהם, איכשהו תמיד בסופו של יום אני חושב עליך."
הוא התחיל לבכות שוב מחזיק את ידו של חבר ילדותו, "העם זה בגלל שאני אוהב אותך בתור חבר טוב? או מחבב אותך התור אהוב? כל הרגשות האלה מציפים אותי כל פעם מחדש," טאהיונג ניגב את הדמעות עם שרוול הסווטשרט שלו, ג'ימין לקח לו את המעיל כשנכנסו.
"אני לא יודע איך אתה מרגיש כלפי, ולמה שתרגיש משהו יותר חזק כלפי, אבל-" הוא לא ידע לאן הוא חותר כבר, המילים התבלבלו לו בראש, "שתדע שאני כאן, ואני רוצה לראות אותך מחייך, לראות שאתה בסדר ושאתה נלחם." "זה מגביר את הרצון שלי לעבוד בבית חולים כזה, להיות קרוב לכל מי שמרגיש רע כי אני הראשון שרואה מטופל, כי אני הראשון שעוזר ומוצא את העזרה הנכונה למטופל. ואני אישאר כאן לצידך עד שתתעורר," טאהיונג נישק את מצחו של הצעיר.
