טוויסט של גורל

פרק 1 - פרולוג

ויתור זכויות: כמובן שהארי פוטר לא שייך לי וגם לא לכותבת המדהימה שכתבה את הפיק, וכמובן שהפאנפיק לא שייך לי אלא לכותבת הסגידה. דירוג: R על שפה ואנגסט נראלי. קישור למקור: https://archiveofourown.org/works/473335/chapters/819506 

הערת כותבת: כל דמות שמתה בספר תמות גם בפאנפיק, הסיפור עוקב כמעט אחר כל מה שקרה בספרים.

לקוראים החדשים: הפרקים הראשונים לא מתורגמים בצורה הכי מדהימה שיש אבל בפרקים הבאים הכתיבה משתפרת. הסיפור שווה את זה. 

OoOoO

ספטמבר, 1998

חדר הישיבות בכיכר גרימולד מספר 12 היה חשוך מלבד האור המהבהב שהגיע מכיוון האח. הארי ישב בכורסה בצד, בוהה בלהבות. כוס של וויסקי-אש נמצאת בידו המונחת על רגלו. ארוחת הערב שקריצ'ר הכין הייתה מונחת בשלמותה על שולחן קטן בצד.

"זה יכול היה להיות יותר נורא, הארי." רון אמר ממקומו בספה, היכן שהוא והרמיוני החזיקו ידיים.

הארי הסתובב והביט ברון במבט לא מאמין, "איך, איך זה יכול היה להיות יותר גרוע? בפני כל הקסמהדרין, יחד עם כולם על מסך מקרין באורך שלושה מטרים, גיליתי שאני לא בתול."

"אה, נקודה טובה." רון מלמל, "לפחות קינגסלי פינה את האולם לפני ש..."

"ואלו היו רק חלקיקים של תמונות, הארי." הרמיוני אמרה ברכות, "היה קשה לומר בוודאות.." רון לחץ את ידה ונענע בראשו. הארי עצם את עיניו וניסה למחוק את אותם 'חלקיקים' ממוחו. שוב, הוא חשב עם צחוק מריר.

בדיוק אז התלקחו הלהבות וקולה של ג'יני הגיע מהאח. "הארי, בבקשה, אני רק רוצה לוודא שאתה בסדר." הארי גנח אבל לא השיב.

הרמיוני הסתכלה על הארי, "אתה רוצה שרון ילך וידבר איתה?" הארי נאנח והנהן בראשו.

רון הטה את ראשו ושתה את מה שנותר מהוויסקי-אש ונתן להרמיוני נשיקה מהירה. הוא נעמד והלך לכיוון האח.
הוא הסתכל על הארי ושאל, "מה אתה רוצה שאומר לה?"

"רק תגיד לה ש... שאני בסדר. תגיד לה לא לבוא לשימוע מחר. אני אדבר איתה אחר כך." הארי סיים בעייפות. רון הנהן וחייך להרמיוני בזמן שזרק חופן של אבקת פלו לתוך הלהבות ונעלם. הרמיוני והארי הסתכלו על הלהבות שחזרו לקדמותן.

"הארי, אין לך שום זיק שמזכיר לך משהו בנוגע לזכרונות האלו?" הרמיוני שאלה.

הארי הסתובב להביט בה ונאנח, "לא, טוב, כן. חלק מהם היו מוכרים.. ראיתי אותם בחלומות. אבל אף פעם לא הנחתי לעצמי שהם היו אמיתיים... אבל עכשיו אני מניח.." הארי הביט בהרמיוני. "אבל את ידעת משהו, לא? זה למה אמרת שכדאי שג'יני תעזוב כשהם פינו את רוב האולם."

הרמיוני היססה. הוא לא נשמע כועס, היא הבינה בדאגה. זה היה כאילו כל הרגשות נדפו ממנו. הוא עדיין היה בשוק. הם בקושי הוציאו אותו מהאולם לפני שהוא התחיל לרעוד. הוא פנה חזרה אל האש המהבהבת וגרם לנצנוצים ירוקים וכחולים לעלות באש, ובערבוב עם להבות אדומות וזהובות הם נעלמו במעלה הארובה.

"לא ידעתי, הארי, לא בוודאות." הרמיוני עצמה את עיניה כאילו היא מנסה לזכור. "במהלך השנה הרביעית, זה נראה לפני כל כך הרבה זמן, חשדתי שמשהו קרה.."

"מה." הקול שלו היה חד אבל שום הבעה לא הופיעה על פניו.

"משהו השתנה בשנה הזאת, אתה היית שמח. אתה באמת היית שמח למרות כל מה שהיה עם טורניר הקוסמים המשולש, ואפילו עם אמברידג' בשנה לאחר מכן. היה לך חיוך על הפנים והיית מזמזם כל מיני שירים ישנים של מוגלגים. ואפילו עם מאלפוי, אפילו שהמשכתם לריב אחד עם השני, הריבים היו שונים. כמעט מבויימים, כאילו ידעתם בדיוק מה השני הולך לעשות."

הרמיוני נאנחה והביטה בהארי בעצב. "ואז הכל השתנה בפתאומיות וחזר לאיך שזה היה קודם, ואפילו יותר גרוע ו.." היא משכה בכתפייה, "חשבתי שאני בטח דמיינתי את זה."

הארי הסתכל עליה בסקרנות, "איזה שירים מוגלגים?"

"הו, אני לא יודעת, דברים ממש ישנים של הרולינגסטונז, הביטלס והנדריקס..."

"לא, זה לא יכול להיות..." הארי ניער את ראשון וקם בפתאומיות ויצא מהחדר בריצה.

הרמיוני שמעה אותו מטפס במעלה המדרגות. היא מצאה אותו בחדר בחדר הישן של סיריוס, יושב מול המזוודה שלו. הוא שפך הכל החוצה עד שהגיע לקרקעית המזוודה. הרמיוני נשנקה כאשר הוא הוציא אלבומי שירים ישנים של מוגלגים. צוללת צהובה הופיע על הכריכה של אחד האלבומים.

"מצאתי את אלה כשרוקנתי את המזוודה, כשהתכוננו לחיפוש אחר ההורוקורסים. לא הצלחתי להבין מאיפה זה הגיע לכאן. לא ידעתי למי זה היה שייך..."

הארי נפל על ברכיו ובהה בכריכה. "והלהקות האלה.. אוי אלוהים אדירים, הרמיוני, מה הוא עשה לי?"