טוויסט של גורל

פרק 13 - הגנה טובה

 פרק 13 – הגנה טובה

הארי הלך באיטיות לעבר משרדה של אמברידג'. הוא הרגיש בחילה על המחשבה שהוא צריך לכתוב עוד שורות, היד שלו עוד כאבה מהריתוק שהיה לו אתמול. המסדרון לפניו היה ריק, כולם כבר עשו את דרכם לאולם הגדול לארוחת הערב. הוא שמע קול צעדים מהירים מאחוריו והרים את מבטו בהפתעה כשראה את דראקו נכנס למסדרון. הוא עצר ובדק שאין אף אחד מסביב שמגיע לכיוון שלהם. במהירות הוא הגיע אל דראקו ומשך אותו לתוך אחת הגומחות.

"מה אתה עושה כאן?"

"רק רציתי לראות אותך. איך לעזאזל הצלחת לקבל ארבעה ימים של ריתוק על היום הראשון של הלימודים?"

הארי משך בכתפיו, הוא חשש והיה עייף מהעובדה שהוא צריך ללכת שוב למשרד של אמברידג'. "לא יכולתי לשמוע את השקרים שהיא מספרת על וולדמורט ועל סדריק. והיא מתכוונת ללמד התגוננות מפני כוחות האופל בלי שרביטים!"

דראקו ניער בראשו, "אל תסתבך איתה, הארי. שמעתי סיפורים, אי אפשר לסמוך עליה. אל תהיה ברשימה השחורה שלה."

הארי צחק, "אני חושב שזה קצת מאוחר מידי בשביל זה. היא הייתה בשימוע שלי, היא הייתה אחת מהאנשים שהצביעו נגדי."

דראקו הביט בדאגה על הארי, "כמה מאוחר אתה חושב שתצא משם?"

"היא השאירה אותי עד חצות אתמול, ואני עדיין צריך לעשות את שיעורי הבית של אתמול ושל היום. אני לא אוכל לפגוש אותך." הארי הסתכל סביב, "אני חייב ללכת, אני לא יכול לאחר."

"אנחנו חייבים למצוא דרך להיות ביחד, אני מתגעגע אליך. ותפסיק לקבל ריתוק." דראקו החליק את ידו על לחיו של הארי ומהר הלך לכיוון השני של המסדרון. הארי הסתכל עד שהוא נעלם בפינה. זה מצחיק איך אפילו השיחות הקצרות האלה גורמות לו להרגיש יותר טוב. חבל שהן היו כל כך נדירות. הארי המשיך לעשות את דרכו האיטית למשרדה של אמברידג'. זה היה אפילו יותר גרוע מהלילה הקודם. היד שלו עדיין כאבה והוא היה צריך לחרוק בשיניו על מנת שלא להשמיע שום צליל. הוא היה נחוש שלא לתת לה את הסיפוק הזה.

זה שוב היה אחר חצות כשאמברידג' לבסוף שחררה אותו. המסדרונות היו ריקים כשהוא עשה את דרכו בעייפות למגדל גריפינדור. כשהוא נכנס הוקל לו לגלות שכולם כבר עלו למיטות. הוא לא הרגיש שהוא יכול להתמודד ולדבר עכשיו עם אחרים. זה לקח לו עד שתיים בבוקר כדי לסיים את העבודה שלו בשיקויים על אבני ירח. היד שלו כאבה כל כך לקראת הסוף שזה היה כמעט בלתי אפשרי לכתוב.

בשיעור שיקויים יום למחרת הוא בקושי הצליח להשאיר את עיניו פקוחות. אם זה לא היה בגלל המירפוקים התמידיים של רון הוא היה כבר מזמן נרדם על השולחן. סנייפ הזעיף אליו פנים למשך כל השיעור ולקח לגריפינדור עשרה נקודות כשהוא לא ידע לענות תשובה בנוגע לפרח היחנון.