פרק 17 – אמוריס דלר
חדר הישיבות בכיכר גרימולד מספר 12 היה חשוך מלבד האור המהבהב שהגיע מכיוון האח. הארי ישב בכורסה בצד, בוהה בלהבות. כוס של וויסקי-אש נמצאת בידו שמונחת על הרגל שלו. ארוחת הערב שקריצ'ר הכין הייתה מונחת בשלמותה על שולחן קטן בצד.
"זה יכול היה להיות יותר נורא, הארי." רון אמר ממקומו בספה, היכן שהוא והרמיוני החזיקו ידיים.
הארי הסתובב והביט ברון במבט לא מאמין, "איך, איך זה יכול היה להיות יותר גרוע? בפני כל הקסמהדרין, יחד עם כולם על מסך מקרין באורך שלושה מטרים, גיליתי שאני לא בתול."
"אה, נקודה טובה." רון מלמל, "לפחות קינגסלי פינה את האולם לפני ש..."
"ואלו היו רק חלקיקים של תמונות, הארי." הרמיוני אמרה ברכות, "היה קשה לומר בוודאות.." רון לחץ את ידה ונענע בראשו. הארי עצם את עיניו וניסה למחוק את אותם 'חלקיקים' ממוחו. שוב, הוא חשב עם צחוק מריר.
בדיוק אז התלקחו הלהבות וקולה של ג'יני הגיע מהאח. "הארי, בבקשה, אני רק רוצה לוודא שאתה בסדר." הארי גנח אבל לא השיב.
הרמיוני הסתכלה על הארי, "אתה רוצה שרון ילך וידבר איתה?" הארי נאנח והנהן בראשו.
רון הטה את ראשו ושתה את מה שנותר מהוויסקי-אש ונתן להרמיוני נשיקה מהירה. הוא נעמד והלך לכיוון האח.
הוא הסתכל על הארי ושאל, "מה אתה רוצה שאומר לה?"
"רק תגיד לה ש... שאני בסדר. תגיד לה לא לבוא לשימוע מחר. אני אדבר איתה אחר כך." הארי סיים בעייפות. רון הנהן וחייך להרמיוני בזמן שזרק חופן של אבקת פלו לתוך הלהבות ונעלם. הרמיוני והארי הסתכלו על הלהבות שחזרו לקדמותן.
"הארי, אין לך שום זיק שמזכיר לך משהו בנוגע לזכרונות האלו?" הרמיוני שאלה.
הארי הסתובב להביט בה ונאנח, "לא, טוב, כן. חלק מהם היו מוכרים.. ראיתי אותם בחלומות. אבל אף פעם לא הנחתי לעצמי שהם היו אמיתיים... אבל עכשיו אני מניח.." הארי הביט בהרמיוני. "אבל את ידעת משהו, לא? זה למה אמרת שכדאי שג'יני תעזוב כשהם פינו את רוב האולם."
הרמיוני היססה. הוא לא נשמע כועס, היא הבינה בדאגה. זה היה כאילו כל הרגשות נדפו ממנו. הוא עדיין היה בשוק. הם בקושי הוציאו אותו מהאולם לפני שהוא התחיל לרעוד. הוא פנה חזרה אל האש המהבהבת וגרם לנצנוצים ירוקים וכחולים לעלות באש, ובערבוב עם להבות אדומות וזהובות הם נעלמו במעלה הארובה.
"לא ידעתי, הארי, לא בוודאות." הרמיוני עצמה את עיניה כאילו היא מנסה לזכור. "במהלך השנה הרביעית, זה נראה לפני כל כך הרבה זמן, חשדתי שמשהו קרה.."
"מה." הקול שלו היה חד אבל שום הבעה לא הופיעה על פניו.
"משהו השתנה בשנה הזאת, אתה היית שמח. אתה באמת היית שמח למרות כל מה שהיה עם טורניר הקוסמים המשולש, ואפילו עם אמבריג' בשנה לאחר מכן. היה לך חיוך על הפנים והיית מזמזם כל מיני שירים ישנים של מוגלגים. ואפילו עם מאלפוי, אפילו שהמשכתם לריב אחד עם השני, הריבים היו שונים. כמעט מבויימים, כאילו ידעתם בדיוק מה השני הולך לעשות."
YOU ARE READING
טוויסט של גורל
Fanfiction"ההצעה שלי היא כזו, אני אלמד אותך שיקויים אם אתה תלמד אותי איך להתנגד לקללת האימפריוס." הוא הביט בהארי במבט אפור מחושב, פניו של הסלית'ריני לא חשפו דבר. דראקו מבקש מהארי שיעזור לו לנצח את קללת האימפריוס בשנה הרביעית. השיעורים הופכים למשהו שאיש לא צי...
