טוויסט של גורל

פרק 25 - תרקוד איתי

כותבת הפאנפיק כתבה: הפרק הזה הוא כמו רכבת הרים אחת גדולה, אל תעצרו באמצע!

פרק 25 – תרקוד איתי

בשבת הבאה אנדרומדה לקחה את טדי למחילה כדי שהארי, דראקו ודיוויד יוכלו לעבוד בחדר ביחד. הארי הוביל אותם אל החדר ודיוויד הסתכל על מה שדראקו כבר הספיק לעשות, "עבודה בהחלט מדהימה, דראקו." הוא הסתכל עליו והוסיף, "ידעתי שאתה מוכשר אבל זה פשוט מוכיח את זה. כדאי שתשקול לקחת לעצמך תיקים באופן עצמאי."

דראקו רק נד בראשו, "אני אוהב את המרכז."

"לא מה שהתכוונתי, המרכז ואני ללא ספק זקוקים לך, אבל אתה לגמרי יכול לעשות עבודות אומנות כאלה מהצד. לחקור את הכישרון שלך."

דיוויד לקח צעד אחורה כדי להסתכל על הכניסה של הגומחה, "אני חושב שבאנו לכאן כדי לעבוד. למה שלא תראה את הסקיצה להארי?"

הם מיד סידרו את כל מה שהם היו צריכים והארי ודיוויד התחילו לעבוד על הצורה של חוט התיל בזמן שדראקו ערבב את דבק הקמח. "אתה המומחה לשיקויים." הארי אמר בחצי חיוך.

דראקו גלגל אליו את עיניו מעל הקדרה, שם התבשלה התערובת ועלה ממנה ריח לא נעים. "אני לא חושב שתערובת של קמח ומים יכולה להיקרא שיקוי."

"טכנית," הארי צעד אחורה והסתכל על הצורה שעטפה את הפתח. "מה אתה חושב?"

דראקו פנה לדיוויד, "זה נראה טוב ואני אוכל להמשיך לצייר את ציור הקיר מעל האזור הזה כדי לגרום לו להיראות אותו הדבר. מה אנחנו עושים עם העיסה?"

"אנחנו צריכים לקרוע את הנייר לחתיכות ואז אנחנו מורחים את העיסה על הנייר ואז פשוט להדביק את זה על הצורה." הארי הלך ולקח ערימות של עיתוני הנביא שלקח מהוויזלים. "לא יכולתי לחשוב על משהו טוב יותר כדי לעשות עם הנביא מאשר אולי ליצור כלוב."

שלושתם התחילו לחתוך את העיתונים ולאחר כמה דקות כבר הייתה להם ערימה קטנה. דיוויד אמר, "למה שאני לא אמשיך לעשות את זה ואתם שניכם תתחילו."

הארי הרחיף את הקדרה לכיוון הקיר. הוא הציץ פנימה, "וככה פתאום אני נזכר למה אף פעם לא אהבתי לעבוד עם עיסת נייר." הוא לקח חתיכות נייר וזרק אותן לתוך העיסה, הוא הצמיד את אצבעותיו ומרח עוד מהדבק על הצד השני והצמיד את הפיסה אל חוט התיל. דראקו צפה בו, "אתה בטוח שלחש הדבקה לא יהיה יותר קל?"

"לא," דיוויד אמר בחיוך, "זה לא יחזיק את הצבע ואתה לא תוכל לגרום למרקם להיות כמו שאתה רוצה."

דראקו נאנח והוריד את הקפוצ'ון שלו, מפשיל את השרוולים של החולצה הכסופה-כחולה שלבש ונאנח כשחיקה את תנועותיו של הארי, מעקם את אפו בגועל מהתחושה של העיסה על אצבעותיו.

במהירות הארי פיתח שיטה והוא התחיל לכסות חלקים באופן מהיר יותר. הוא הושיט את ידו לפיסה נוספת והבין לפתע שנגמר להם.