טוויסט של גורל

פרק 11 - היה שלום

פרק 11 – היה שלום

הארי הסתכל על התקרה המוכרת של המרפאה ורק ייחל שכולם יעזבו אותו בשקט. הרמיוני, רון, ביל וגברת וויזלי עדיין היו סביב המיטה שלו. הרמיוני החזיקה חזק את ידו, כאילו היא מפחדת שאם היא תעזוב הוא ייעלם שוב. כל כך הרבה דברים קרו בכל כך מעט זמן שהוא לא הצליח למצוא היגיון בשום דבר.

בהקלה הוא שמע את גברת וויזלי אומרת, "הארי, אתה צריך לנוח. קח את שיקוי השינה וסירי- רך-כף יישאר מחוץ לוילון. אם אתה צריך משהו, רק תיידע אותו."

הארי הסתכל למטה וחייך, כפותיו של צורתו האנימגוסית של הסנדק שלו היו על קצה מיטתו של הארי. מדאם פומפרי הייתה בשוק כשרך-כף נכנס בריצה למרפאה יחד עם דמבלדור והיא ניסתה להוציא אותו החוצה. דמבלדור היה מאוד תקיף כשאמר שהכלב השחור והגדול יישאר ליד המיטה של הארי.

הארי הנהן בעייפות לכיוונה של גברת וויזלי. הרמיוני נישקה את לחיו של הארי ורון טפח לו בעדינות על הכתף. "לילה טוב, חבר." הארי בקושי שם לב שהם הולכים. ביל וויזלי זירז את אמא שלו לעזוב את המיטה של הארי ומשך את הווילונות מסביב למיטה שלו. הארי הצליח לשמוע אותם מדברים בצד האחר של המרפאה אבל הוא לא ניסה להבין על מה הם מדברים.

הארי צנח יותר אל תוך הכרית שלו כשהוא מסרב לעצום עיניים. בכל פעם שעצם הוא ראה את הגופה של סדריק בבית הקברות, איך העיניים שלו מסתכלות עליו ללא חיים. הוא לא הצליח להיזכר מה קרה שם, הכל היה מטושטש ומעורבל. הוא רק ידע שוולדמורט היה אחראי לזה. הארי הסתכל על שיקוי השינה, הוא שנא את הטעם של זה ואת התחושה שהוא התעורר איתה. אבל אולי הפעם זה יהיה שווה את זה.

הצלקת שלו כאבה בכאב עמום, שיקוי הכאב שמדאם פומפרי נתנה לו נגד החתך ביד וברגל לא עזר בשום צורה לכאב שהגיע מהצלקת. המראה של הוריו המרחפים מעל בית הקברות חזר אליו והארי שפשף בעייפות את עיניו. הוא היה צריך למצוא דרך להעביר הודעה לדראקו. הוא ידע שהסלית'ריני ככל הנראה משתגע מרוב דאגה. אולי הוא יכול לשלוח פטרונוס, הוא חשב לרגע אבל אז צחק לעצמו במרירות. רעיון מצויין. פטרונוס ענקי של אייל שדוהר ברחבי חדר המועדון של סלית'רין. אף אחד לא ישים לב. תנועה קלה תפשה את עינו והוא הסתובב להביט בוילון אבל שום דבר לא היה שם. לפתע יד הושטה קדימה והארי נחנק בבכי וניסה להתרחק ממנה.

"לא, זה אני." קולו של דראקו היה לחישה והוא משך את גלימת ההיעלמות מגופו.

"דראקו!" הארי לחש, הוא הושיט יד כדי לסמן לדראקו להתקרב אליו. הוא זעק בבהלה כשטשטוש כהה התנפל לעברו ולפתע כלב שחור וגדול היה על המיטה. שיניו של הכלב נסגרו על עורפו של דראקו, והסלית'ריני נשכב על המיטה קפוא באימה.

"לא! סיריוס, לא!" הארי לחש בטירוף, מנסה לגרום לכלב ללכת אחורה. "זה בסדר, זה חבר שלי." הכלב סובב את ראשו כדי להסתכל על הארי ודראקו נשם לרווחה כשהשיניים עזבו לו את הגרון. ההקלה לא נשארה להרבה זמן כיוון שלפתע גופו האנושי של סיריוס הופיע ותקף את גופו הקטן של הסלית'ריני, לוחץ אותו חזק יותר למיטה. דראקו ניסה להשתחרר ממנו, אך לשווא.