טוויסט של גורל

פרק 29 - אפילוג

פרק 29 – אפילוג

30 ביולי, 2002

שמש הבוקר עדיין הייתה נמוכה בשמיים וכבר היה חם ומחניק כשדראקו ישב ונשען על הכורסה. מחברת הציורים שלו הונחה על ברכיו כששרטט את תבנית הסיפור הראשונית שלהם לספר הבא מתוך הערותיו של הארי. הוא הרים את מבטו כשהארי פרץ אל המרפסת מהמדרגות.

"היי," הארי חייך והתנשם בכבדות, "חששתי שפספסתי אותך."

"תן לי לנחש. רצת את כל המדרגות, כי לצאת לרוץ בחום הארור הזה פשוט לא הספיק." דראקו אמר ובחן אותו. הארי כבר הספיק להוריד את החולצה והתחיל לספוג בעזרתה את חזהו. בחוסר מודעות, דראקו הפך את הדף והחל לצייר אותו.

"רצתי במדרגות כי רציתי לנשק אותך לבוקר טוב." הארי אמר, הוא לקח את מחברת הציורים מידיו של דראקו והניח אותה על השולחן. הוא הניח את ידיו משני צידיו של דראקו ורכן קדימה, "בוקר טוב."

"אתה מודע לכך שאתה נוטף זיעה?" דראקו אמר ועיקם את אפו.

הארי הביט מטה, "נראה שכך," הוא הסתכל על מכנסי הפשתן ועל חולצת המשי של דראקו, "אתה לא."

"אני מספיק חכם כדי לדעת שלא לזוז בחום הזה." דראקו הושיט יד והניח אותה מאחורי ראשו של הארי, מושך אותו קרוב, "אלא אם כן זה מתוגמל היטב." דראקו נישק את צווארו של הארי, מרגיש את שרשרת הכסף והזהב שנחה על עורו המיוזע. הארי לא הוריד אותה מאז אותו היום שדראקו הניח אותה חזרה על צווארו, ביום של הזיכרון בו הוא הביא לו את השרשרת בפעם הראשונה.

"בהחלט היית בתזוזה אתמול בלילה," הארי מלמל כנגד צווארו של דראקו.

"ואכן תוגמלתי היטב." דראקו חייך. "לך תתקלח."

"אתה עדיין תהיה כאן כשאצא מהמקלחת?"

דראקו הנהן, "יש עוד שעה עד שאצטרך להיות במרכז."

הארי חייך ונישק אותו, "אני אהיה זריז." הוא עשה את דרכו במורד המדרגות שהובילו אל חדרם. דראקו עבר לגור איתו בדיוק לפני שנה, לאחר הזיכרון האחרון שלהם.

דראקו כיווץ את פניו כשנזכר בפגישה ההיא. הוא לא חשב שיש משהו שיכול להשתוות לכאב שחש באותו היום בספטמבר, אבל לעבור על זה שוב עם הארי היה כמעט יותר גרוע. כשהוא חלק את הזיכרון האחרון כשהם היו על הרכבת והארי ראה את השרביט שהוצמד לראשו, הוא צרח במחאה, על אף הטשטוש מהקשר שלהם. מעגל הקשר התהדק כשהארי ניסה נואשות להשתחרר. הם יצאו מהפגישה עם כאב פיזי, נאחזים אחד בשני בזמן שהמרפאים שחררו אותם במהירות מהמעגל. דראקו החזיק את הארי בחוזקה כשידיו של הארי נאבקו להשתחרר מאחיזתו של דראקו. לבסוף רוח הלחימה נדפה מהארי והוא נאחז בדראקו בזמן שהם ישבו יחד על הרצפה בחדר הטיפולים. נשימותיו המעונות והדופק המהיר של הארי האטו בהדרגה כשמוחו נאבק לזכור שהזיכרון היה בעבר. זה היה לפני שנה והארי עדיין היה צריך ללכת פעם בחודש לקדוש מונגו לבדיקות שגרתיות ולוודא שאריגת הזיכרון שלו ממשיכה להירפא ולקבל את ההשתלה.