פתאום להתבגר

פרק 1 - חיפה

- היי לכולם ❤️
אולי במבט ראשון הספר הזה יראה לכם ילדותי אבל אני מבטיחה לכם שהעלילה ממש עמוקה בוגרת מינית וסקסית בטירוף אז אשמח אם תקראו ותעדכנו בתגובות מה חשבתם
מזמינה אותכם לעקוב אחרי בלוג הספרים שלי באינסטגרם שם תמצאו פרקים מהספר , סקירות על ספרים והמון תוכן : books.mood.club
באהבה לי ❤️-

מיה

אף פעם לא הרגשתי שייכת לתל אביב , העיר ללא הפסקה אף פעם לא הייתה הקטע שלי , לכן שמחתי על ההזדמנות לעבור לחיפה ולהתחיל מחדש במקום בו אף אחד לא מכיר אותי . אין לי בעיות בבית הספר הנוכחי שלי , בכללי אני לא אחת שצרות נמשכות אליה . אין לי כאן בתל אביב יותר מידי חברים , למען האמת אין לי כאן חברים בכלל מלבד שיר . אני והיא סוג של זאבות בודדות בבית הספר שלנו , אנחנו לא מעורבבות עם השכבה שלנו שבמהלך כל חופשת הקיץ בילו ביחד . אף פעם הם לא טרחו להזמין אותנו לצאת איתם . האם זה מפריע לנו ? בהתחלה כן אבל אחר כך הבנו שהם סתם אידיוטים . מהסיבה הזו אני שמחה לעבור לחיפה כדי להתחיל מחדש . אני ואבא שלי תומר נעבור לחיפה לדירה של החברה שלו רותם. אבא שלי ורותם יוצאים כבר שנה וחצי והם נראים דיי מאושרים ביחד , היא בת זוגתו השנייה שלו מאז אימי נפטרה בפיגוע טרור בתחנה המרכזית בתל אביב כשהייתי בת 5 , מאז אני הייתי האישה היחידה בחייו של אבי עד שהייתי בת 10 ואבי הכיר את סתיו הם יצאו במשך 3 שנים וכאשר הייתי בת 13 אבי גילה שהיא בגדה בו עם הבוס שלה בעבודה , המקרה שבר לאבי את הלב ולקח לו המון זמן לחזור לעולם הדייטים ולהרשות לעצמו לפתוח את הלב  עד שהכיר את רותם דרך חברים משותפים כשהייתי בת 15 וחצי  . רותם ואני מסתדרות טוב יחסית אבל אנחנו לא קרובות במיוחד , היא לא סיפרה לי יותר מידי דברים אישיים על עצמה חוץ מהעובדה שהתגרשה מבעלה לשעבר ויש לה ילד שגדול מימני בשנה ועולה לכיתה י"ב בשם שון וילדה בשם אמילי שעולה לכיתה י"א כמוני . אף פעם לא פגשתי את הילדים של רותם אבל עכשיו אני צריכה להתרגל לעבודה שיש לי שני אחים חורגים חדשים , מצד אחד אני שמחה כי אין לי אחים וכל חיי גדלתי כבת יחידה , מצד שני אני לא אדם חברותי במיוחד אז אני חוששת שלא אצליח להתחבר עם אחיי החדשים . 

אני יושבת על המיטה שלי וקוראת ספר כמו שאני עושה בדרך כלל בשעות הערב המוקדמות בחופשת הקיץ , אני שומעת דפיקה על הדלת ואז היא נפתחת ואבי נכנס " מִיָּה את כל היום קוראת את התחלת כבר למיין את החפצים שלך ולארוז ? " אנחנו עוברים בעוד שלושה ימים לחיפה ומחצית מחפציי לא ארוזים אבא יתחרפן . " למען האמת עדיין לא התחלתי לארוז , אני לא יודעת מאיפה להתחיל " אבא סורק את החדר שלי במבטו והולך לכיוון ארון הבגדים שלי . אוי לא בבקשה שלא יפתח את הדלת אני אומרת לעצמי בלב . אבא מזיז את דלת ההזזה הגדולה של הארון, בבת אחת הר של בגדים נופל עליו ועל הרצפה . אני משחקת בשערי הבלונדיני ומסמיקה "אופס" אני אומרת בקול חלש ומגחכת . " מצחיק אותך מיה ? " לגמרי , אבל אני בוחרת לשמור על זכות השתיקה . " אני מקווה שבבית החדש שלנו תגלי יותר סדר וארגון , בכל מקרה אני מצפה מימך להתחיל לארוז עוד היום אין לנו זמן מיותר דבש " הוא יוצא מהחדר וסוגר את הדלת . אני חושבת על כינוי החיבה שאבא שלי קורא לי בו מאז שאני זוכרת את עצמי "דבש" הדבר הכי רחוק מהאופי שלי הוא דבש אני יותר בכיוון של שוקולד מריר אבל אבא טוען שהשיער הבלונדיני כהה שלי והחום בהיר שבעיניי מזכירים לו דבש , אז אני לא מתווכחת . מעניין אם בחיפה גם יחשבו שאני דבש או אולי יחשבו שאני שוקולד מריר ומוזר ..