פתאום להתבגר

אפילוג מורחב - המשך קצר על מיה ושון.

מיה

עברו כמעט חודשיים מהרגע ששון ואיליי התגייסו. והחיים? מעולם לא היו יפים יותר. התחלתי את השנה האחרונה שלי בתיכון יחד עם אמילי, רוני וגל. והשנה הייתה לבינתיים כמעט משעממת. אחרי כל הדרמות שהתלוו לשנה הראשונה שלי בתיכון הפרטי "גנים" השקט שהשנה החדשה הביאה איתה הוא קצת מוזר. אבל אין לי תלונות. טוב נו, אולי קצת למפקדים של שון, הייתי רוצה שיתנו לו קצת יותר זמן בית. אני מתגעגעת לחבר שלי.
"את שוב מרחפת מיה" אמילי תקעה בי את מרפקה.
"מה לעשות שהשיעור הזה משעמם?" גלגלתי עיניים.
"כן בטח, לפי ההבעה על הפנים שלך היית עסוקה בלחשוב מחשבות מלוכלכות על אחי." גיכחה.
"אני אנושית אמילי, אני רק אנושית." צחקקתי.
"מיה ואמילי, כדאי לכן להירגע עם הצחקוקים או שארשום לכן הערה." העירה המורה החדשה שלנו לאזרחות. בטיימינג מושלם הטלפון שלי צלצל בקולי קולות ברחבי הכיתה.
"אני מצטערת, אשתיק אותו." מלמלתי במהירות אל המורה ואיתרתי את הטלפון בתיק הגב שלי. כמעט ניתקתי את השיחה אבל שראיתי את תמונתו של שון על הקו חטפתי את הטלפון במהירות, קמתי ממקומי ורצתי לעבר היציאה מהכיתה.
"לאן את הולכת מיה? אני ארשום לך חיסור." קראה המורה אבל זה לא עניין אותי. טרקתי את דלת הכיתה ועניתי לשיחה.

"היי"
"מה שלום החברה שלי?" שאל שון מעברו השני של הקו.
"עכשיו מעולה כי התקשרת, אני בסוף אהרוג את המפקדים שלך." גיחכתי.
"מצטער אהובה, בקושי נותנים לנו זמן בטירונות להיות עם הטלפונים." אמר ושמעתי אנשים צועקים ברקע. כנראה השותפים שלו למגורים.
"מצטער אהובה, מצטער מתוקה, אוי מיה אני מתגעגע. אחי אתה כזה שפוט." שמעתי את איליי מצחקק ברקע. אני שמחה כל כך שלפחות הם יחד.
"תגיד לאיליי שלא יקנא, התגעגעתי גם אליו."
"גם אני התגעגעתי לשמוע את הסקס שלך ושל שון מהחדר של אמילי מיה החמודה." איליי חטף את הטלפון משון.
"תחזיר לי את הבחורה שלי." התעצבן שון ברקע וחטף את הטלפון מאיליי.
"תראי, יש לי חדשות לא טובות כל כך." אמר ומיד נפלו פניי.
"מה קרה?" שאלתי
"לצערי אנחנו סוגרים ראש השנה בבסיס, אני לא אגיע הביתה לחג." עמדתי לבכות מרוב תסכול. כל כך חיכיתי לחג לראות אותו.
״אני לא מאמינה, התגעגעתי כל כך." יבבתי.
"גם אני מתוקה, אני ממש מצטער, אבל אל תתבאסי, אולי נתראה בכיפור או סוכות." התגעגעתי לחבר שלי אבל התגעגעתי גם לשכב איתו, כיפור זו לא האפשרות האידיאלית.
"טוב בייב, אני צריך לנתק. אתקשר שוב בהזדמנות הראשונה, אוהב אותך, תמסרי נשיקות לאמא ואמילי."
"גם אני אוהבת אותך שון, אמסור להן, ביי." אמרתי וניתקתי את השיחה

****

אמילי ואני עוזרות לרותם ואבא שלי לערוך את שולחן החג לארבעתנו.
"אני לא מאמינה ששון נשאר בבסיס זה נורא." רטנה רותם בתסכול.
"אני מתגעגעת לאיליי, אני לא יודעת איך המפונק הזה שורד טירונות." גיחכה אמילי. פעמון הדלת צלצל וכולנו הסתכלנו מבולבלים זה על זה.
"הזמנתן אורחים?" שאל אבא.
"לא" אמרנו אני ואמילי ביחד. רותם ניגשה אל הדלת ופתחה אותה.
"אוי אלוהים, אוי אלוהים, חמוד שלי לא היית צריך." צווחה בהתרגשות.
"הפרחים לא בשבילך אמא, הם בשביל הבחורה שלי." צחק שון וקפצתי ממקומי. רצתי בהתלהבות לעבר הדלת. שון לבש מדים ונשק תלוי על צווארו. ברגע שעיניו הכחולות המהממות נחו על עיניי זינקתי עליו בריצה.
"את תמחצי את הפרחים שהבאתי לך." אמר כשהתרסקתי עליו.
"זין על הפרחים." קיללתי ונישקתי אותו על שפתיו. הוא החזיר לי נשיקה רעבה מלאה בגעגוע.
"נמאס לי ממכם כבר, אתם דוחים." אמר איליי שהופיע משום מקום והרים זר פרחים. גם הוא לבוש במדים.
"אני גם רוצה לראות את הבחורה שלי." דחף אותי ואת שון ונכנס לבית. אמילי הופיעה ליד הדלת והסתכלה עליו כשעיניה נוצצות.
"אמילי מותק, בואי לאבא." קרא איליי ופתח את זרועותיו לחיבוק. היא רצה אליו וחיבקה אותו בחוזקה.
"דפוק שלי, התגעגעתי." אמרה ונישקה אותו.
"בואי" שון לקח את ידי והוביל אותי אל המרפסת בחדרי. עמדנו שם והשקפנו על הבריכה.
"מה פתאום אתם כאן, אמרת לי שאתם סוגרים חג בבסיס." שאלתי.
"כן לגבי זה.. שיקרתי, רציתי להפתיע אותך." קרץ
"אני נרדמתי בדמעות ביום שאמרת לי על זה." צעקתי עליו והוא השתיק אותי בנשיקה.
"אוהב אותך כשאת כועסת עליי מותק, זה אומר שלא תתני לי לזיין אותך הלילה?"
"היית מת, אני רוצה את זה יותר ממך." צחקתי והוא נישק אותי שוב.
"מיה, יש משהו שאני רוצה לשאול אותך." אמר ונעשה רציני פתאום. הוא הושיט את ידו לכיס המדים והוציא קופסת קטיפה קטנה שחורה.
"אלוהים אדירים." מלמלתי בהתרגשות. שון ירד על ברכיו ופתח את הקופסא. עצרתי את נשימתי בהתרגשות כשראיתי את ה.. עגילים?
"רציתי לשאול מה דעתך על העגילים שקניתי לך לחג." חייך חיוך מרושע.
"אתה כזה מניאק." רקעתי ברגלי בתסכול והוא התגלגל מצחוק.
"חשבתי שאתה עומד להציע לי להתחתן." אמרתי מתוסכלת.
"אם הייתי מציע לך היית מסכימה?" שאל.
"אתה יודע שכן, חוץ מזה, למה כרעת ברך אם אתה לא התכוונת להציע?"
"נפתחו לי השרוכים בנעלי חיר." צחק ומשך בכתפיו כאילו הוא תמים.
"אני שונאת אותך."
"לא נכון את אוהבת אותי." הוא נעמד ואסף אותי לחיבוק.
"יום אחד אהובתי, יום אחד אני אשלוף טבעת ואהפוך אותך לשלי לנצח, אני מבטיח." הוא לחש לאוזני ונישק את מצחי.
"מתי זה יום אחד?" שאלתי.
"מה את דואגת? מחכים לנו חיים שלמים ביחד."