פתאום להתבגר

פרק 15 - כלב דפוק

מיה

"אחריי ההפסקה במקום שעת מחנך תתקיים הרצאה באודיטוריום בנושא גיוס לצה"ל, להגיע ישר בצלצול מי שיאחר יישא בתוצאות" אמר דורון שהתפרץ באמצע שיעור עברית ולאחר מכן יצא מהכיתה . עבר שבוע מאז התפרצתי על שון בחדרי ומאז שון עושה בדיוק מה שביקשתי מימנו , תופס מימני מרחק . במבט לאחור אני מבינה שקצת הגזמתי עם שון וההתפרצות שלי עליו הייתה דרמטית, יכולתי להעביר את המסר בצורה יותר מנומסת שלא תפגע בו . שון שלו נפגע ? תאמיני לי את לא פגעת בו אמר תת המודע שלי ואני מוכרחה להודות שזה נכון, שון לא היה מאלו שנפגעים מדברים הוא היה יותר מאלה שפשוט מדפדפים את זה הלאה . נפגע או לא זה לא מעניין אותי, גם אני נפגעתי מההתנהגות שלו בעבר מבחינתי המסר עבר, אני לא מעוניינת בשום קשר אליו, לא ידידותי, לא מיני ולא עיון , פשוט לא מעוניינת . הצלצול להפסקה נשמע ואני אמילי ורוני מתקדמות לכיוון האודיטוריום להמתין לתחילת ההרצאה, לא היה טעם שנצא למדשאות בגלל שמשך ההפסקה הוא חמש דקות בלבד . האודיטוריום פתוח ובפנים כבר נמצאים מספר תלמידים מהשכבה שלנו וכמה שאני מזהה משכבת י"ב . "למה ילדים משכבת י"ב נמצאים כאן ?" שאלתי את רוני שהתיישבה ביני לבין אמילי . "כנראה שזו הרצאה משותפת לשני השכבות" אמרה במבט עייף. לאחר כמה דקות נשמע הצלצול וילדים החלו למלא את כיסאות האולם. דורון נכנס ביחד עם כמה תלמידים ובדק את הנוכחות של הכיתה שלנו וכמותו עשו עוד כמה מורים של כיתות אחרות בשכבה ומשכבת י"ב. אני חיפשו את שון ואיליי אבל הם לא נמצאים באולם וזה מוזר כי שון הגיע לבית הספר אז אני מניחה שהוא פשוט מאחר או מבריז . לאחר בדיקת הנוכחות עולה חיילת לבושה במדים לבמה ומתחילה לדבר . "שלום שמי אוריאן ואני חיילת שמשרתת בחיל החינוך של צה"ל ובוגרת תיכון גנים" אמילי לחשה לי ולרוני "אני זוכרת אותה היא בת תשע עשרה וסיימה ללמוד כאן בשנה שעברה" אוריאן החיילת ממשיכה לדבר "התפקיד שלי ביחידה הוא לעבור בין בתי ספר שונים ולהעלות את המודעות לחשיבות הגיוס בקרב בני נוער, או איזה הפתעה נראה שיש לנו מאחרים" אמרה אוריאן והסתכלה מעלה אל דלת הכניסה לאודיטוריום. כל הראשים באולם סובבו לאחור וכך גם ראשי. ואיך לא עמדו בדלת שון ואיליי עם חיוך זחוח על פניהם. "אנחנו ממש מצטערים על האיחור גברתי החיילת" אמר איליי בחיוך מתנשא והצדיע . שון צחקק והתקדם לעבר מקום פנוי בשורה האחרונה באולם והרחוקה יותר מהבמה עליה עומדת אוריאן ואיליי עשה אחריו. אני רחוקה מימנו בכמה שורות וזו הקלה מבחינתי. שתי בנות שישבו לפניי התלחששו "שון הזה פשוט היסטרי" הנערה השנייה ענתה בהתלבות "הוא חתיך הורס אבל השמועות אומרות שהוא לא בקטע של קשר רציני" לא יכולתי שלא להתערב ולנסות לעורר פרובוקציה קטנה ובזמן שאוריאן דיברה על הסיבות מדוע חשוב להתגייס לצה"ל רכנתי אליהן משתדלת שאמילי לא תשים לב, באותו הרגע ממש שמחתי על כך שרוני משמשת מחיצה בינינו. "לא סתם הוא לא בקטע של זוגיות יש סיבה לכך" הבנות סובבו את ראשיהן אליי ואחת מהן שאלה "את אחותו החורגת לא ?" השבתי מיד "כן ובגלל זה אני יודעת שלא סתם הוא לא לוקח אף אחת ברצינות" הבנות הסתכלו עליי במבטים סקרנים כאילו נמצאים אצלי כל סודות היקום .
"תספרי לנו" אמרה אחת מהן בטון מתחנן .
" אני ממש מצטערת אני לא יכולה, שון הוא אחי החורג אתן מבינות ? אני לא יכולה להפר את האמון שלו" בליבי הרגשתי שמגיע לי פרס על הצגת חיי .
"נו בבקשה אנחנו לא נגלה לאף אחד" אמרה הנערה השנייה וממש התחננה.
"טוב אספר רק לכן, הסיבה ששון לא יוצא עם בנות היא בגלל שהוא בקטע של בנים" הבנות פערו את פיהן בהלם מוחלט .
"את רצינית ? אני לא מאמינה" אמרה אחת מהן .
"נראה לך שהייתי צוחקת על נושא כזה ? הוא לא יוצא עם אף אחת כי הוא נמשך לבנים, כל הבנות שהוא איתן זה רק למראית עין פשוט הוא עדיין לא יצא מהארון בפניי אמא שלו כי היא קצת פרימיטיבית" רוני שקלטה מה אני עושה ציחקקה בשקט .
"אני בהלם של החיים שלי" אמרה אחת מהבנות לשנייה ושניהן הסתובבו בחזרה על מנת להקשיב להרצאה. רכנתי אל רוני ולחשתי לה
"אל תספרי על זה לאמילי, בכל זאת הוא אח שלה ואני לא בטוחה שהבדיחה על חשבונו תצחיק אותה" היא קרצה לעברי בחיוך ממזרי ואני פירשתי זאת כתשובה חיובית . חזרתי להתמקד בדבריה של אוריאן החיילת
"יש כאן כאלו שיודעים איזה תפקיד או באיזו יחידה הם רוצים לשרת בצה"ל ?" ידיים רבות הורמו באוויר וגם אני הרמתי את ידי . אוריאן נתנה את רשות הדיבור לתלמידה משכבת י"ב שישבה קרוב לבמה "התרומה למדינה מאוד חשובה לי ולכן הייתי רוצה להיות לוחמת באחת מהיחידות הקרביות לבנות" אמרה התלמידה ואוריאן הגיבה "שירות קרבי בקרב נשים בצה"ל הוא חשוב מאוד , תודה ששיתפת אותנו. אשמח לשמוע עוד תלמידים" שוב הורמו ידיים של תלמידים רבים באוויר ואוריאן התלבטה במי לבחור "מאחרים אני רואה שיש לכם מה להגיד שתפו אותנו" אמרה אוריאן והסתכלה לכיוונם של שון ואיליי. סובבתי את ראשי לעברם כמו שאר הראשים באולם . "אני ואיליי רוצים לשרת שירות קרבי כצנחנים, אנחנו מתכוונים לעבור גיבוש ומיונים לתפקיד" אמר שון בשמו ובשם איליי . למען האמת זה לא מפתיע אותי שהם מעוניינים בשירות קרבי. רוב הבנים שאני מכירה רוצים להיות לוחמים. אוריאן המשיכה לשאול ילדים ואני מנסה לתפוס את תשומת ליבה כדי לקבל את רשות הדיבור "כן את" אמרה וסוף סוף הבחינה בי, התחלתי לדבר . "כשהייתי בת חמש איבדתי את אמא שלי בפיגוע טרור, מאז התפתח אצלי הרצון לעשות שירות משמעותי בצה"ל כדי למנוע מפיגועים כמו הפיגוע בו איבדתי את אמא שלי לקרות שוב . בהתחלה חשבתי על שירות קרבי אבל הגעתי למסקנה שזה לא מתאים לי כל כך אז ניסיתי לחשוב על תפקידים אחרים משמעותיים והגעתי למסקנה שאני רוצה לשרת בחיל המודיעין של צה"ל, כך אוכל למנוע פיגועים ולהגשים את המטרה שלי" כשסיימתי לדבר הייתה דממה באולם, אפילו אוריאן נזקקה לכמה רגעים כדי להתאפס על עצמה. "תודה רבה ששיתפת אותנו, אני מאחלת לך הרבה הצלחה"