פתאום להתבגר

פרק 19 - ליל כל הקדושים מזויף

מיה

"בחיי מיה את פשוט לא מועילה" אמרה אמילי בעצבנות .
"אמרתי לך שזה מיותר לגרור אותי לקניון, אני ממש לא מבינה בתחפושות" נאנחתי, אמילי ממש לחוצה בגלל שאנחנו זקוקות לשתי תחפושות למחר, אחת להפנינג של בית הספר ואחת למסיבת פורים של איליי. "אני לא מבינה למה צריך שתי תחפושות, מה הבעיה לקנות תחפושת אחת וללבוש אותה גם לבית הספר וגם למסיבה ?" אמילי הסתכלה עליי במבט מזועזע כאילו יצאתי מדעתי, נאנחתי, זו אמילי שלו, אין לי סיכוי לשנות את דעתה. "גם כן רוני הזאת, הבריזה לנו בשביל להתחפש עם החבר שלה, היא בטוח הייתה עוזרת לי יותר מימך" אמרה אמילי בעצבנות, אשקר אם אגיד שההערה שלה לא הציקה לי אבל הבחורה בחתיכת מצב רוח מחורבן, אני מעדיפה לא להתווכח איתה, כשאמילי לחוצה היא יכולה להיות בלתי נסבלת, הצורך שלה לשלמות והפרפקציוניסטיות שלה מוציאים אותי מדעתי לפעמים אבל אני יודעת שהכוונה שלה בסך הכל טובה והיא לא מתכוונת להיות מגעילה. "עזבי את רוני, אני מבינה שהיא רוצה להתחפש עם גל, לטעמי זה קצת קיטשי אבל את מכירה את רוני, היא אוהבת את השטויות האלו" היא גלגלה עיניים ואז לפתע פערה אותן "אני יודעת" אמרה בהתלהבות "יודעת מה ?" שאלתי באדישות, אנחנו כבר מסתובבת בקניון שלוש שעות, הישר מבית הספר לקחנו אוטובוס לגרנד קניון חיפה, אכלנו כאן ארוחת צהריים ונכנסנו לכל חנות בגדים אפשרית כדי לנסות לאלתר תחפושות אבל היצירתיות של אמילי לא פעלה היום והלחץ עשה את שלו, בקיצור כואבות לי כבר הרגליים ואני מתה להגיע הביתה. "אני יודעת למה נתחפש" אמרה, תפסה את זרועי וגררה אותי לעבר אחת החנויות.

*****

כנראה הסטנדרטים שלי למילה עלוב שונים מהסטנדרטים של אמילי, שון, רוני, גל ואיליי. ההפנינג פורים של בית הספר היה פשוט מטורף. החבורה הזאת כל כך מפונקת, בבית הספר הציבורי בו למדתי בתל אביב לא השקיעו אפילו חצי מההשקעה של תיכון "גנים" בהפנינג פורים. היו תחרות תחפושות, דוכני אוכל ומשחקים, הגרלות ומסיבת ריקודים ענקית. לדעתי זה היה הפנינג מדהים. אמילי ואני התחפשנו לזוג חנוניות, לבשנו חצאיות משובצות באדום שחור, חולצה לבנה מכופתרת ועניבה תואמת לחצאית, גרבנו גרביים עד הברך, סידרנו את שערנו בשתי קוקיות והרכבנו משקפיים עגולות שחורות סטייל "הארי פוטר". התחפושת לא הייתה חושפנית מידי כמו רבות מהתחפושות של הבנות בבית הספר ושידרו לוק תמים יחסית לעומת התחפושות שהכנו למסיבה של איליי. רוני וגל התחפשו לאלאדין ויסמין והיו נראים ממש טוב ביחד. איליי הדפוק לא התחפש בטענה שההפנינג הזה עלוב והוא משקיע למסיבה שלו הערב ושון.. אני מניחה שהוא סתם לא רצה להתחפש. בכנות, לא הצלחתי לדמיין אותו מתחפש, זה פשוט לא מתאים לו, למען האמת מאז הנשיקה שלנו בצומת התאונה הרגשתי שהוא שוב נסגר ומתרחק. אני מודה שאני שמחה על כך, המצב יותר מידי מביך ואני מסרבת להתמודד עם מה שאני מרגישה כלפיי שון. אין לי כוח לנסות לפענח את ההתנהגות המבלבלת שלו למרות שאני חושבת עליו באופן כפייתי במהלך היום, אני חולמת בהקיץ בזמן השיעורים על איך שהוא מנשק אותי, איך שהוא נוגע בי, איך שהוא אומר לי מילים יפות אבל לאחר שהפנטזיה מתמוגגת אני מבינה שאני שוגה באשליות, שון שלו הוא לא הטיפוס שיגיד לי מילים יפות ויתכרבל איתי במיטה אחרי שעשינו אהבה, שון שלו הוא הטיפוס שיזיין אותי כמו חיה וברגע שנסיים הוא יזרוק לי חבילת מגבונים ויעלם. אבל אז שוב אני מתבלבלת במחשבות, למה בכל זאת הוא נישק אותי בעדינות כזאת בצומת ? כאילו אני הדבר הכי יקר לו ובעל ערך עבורו בעולם? אני מניחה שהתשובה הפשוטה היא ששון פשוט שחקן, שחקן טוב, הוא יודע איך הוא משפיע עליי, לעזאזל הוא יודע איך הוא משפיע על כולן, בשבילו זה רק משחק, כנראה הוא קורא לו לעצבן את מיה, או אולי להשפיל את מיה, או אולי לנצל את מיה, אין לי מושג, אני רק יודעת שאני צריכה לקחת צעד אחורה בכל מה שקשור אליו, אם לא אני יאכל אותה ובגדול. אני עומדת מול המראה בחדרי לבושה בשמלת מיני לבנה צמודה בגזרת גופיה בעלת שסע קטן על הרגל השמאלית, נועלת נעליי עקב שפיץ גבוהות לבנות בעלות רצועות שחובקות את הקרסוליים בצורה סקסית במיוחד, על גבי זוג כנפיים גדולות ולבנות בעלות נצנצים ונוצות ועל ראשי קשת שאליה מחוברת הילת מלאך, שערי הארוך יחסית מפוזר וחלק גולש על גבי ועל כתפיי. אמילי מתפרצת לחדרי בלוק זהה לחלוטין . "התחפושות האלו מדהימות, אנחנו סקסיות בטירוף" קראה. חייכתי אליה, אין ספק שיחסית לאלתור של הרגע האחרון תחפושות המלאך האלו הן חתיכת שיחוק מבחינתה. "את באמת כל כך תמימה ומלאכית מיה, התחפושת הזאת בול בשבילך, רק שהיא חושפת את הפן הפחות תמים שלך, חושפת תרתי משמע" אמרה תוך כדי שהיא מתנפלת עליי בחיבוק וקורצת לי קריצה שובבה, אני צוחקת וחושבת לעצמי כמה אני אוהבת את הילדה הזאת שבזמן כל כך קצר הפכה להיות כמו אחות מלידה עבורי. "כדאי שנצא, המונית מחכה לנו בחנייה" אמרה אם ופתחה את דלת חדרי כדי שנצא. בדיוק כשהתכוונתי לפתוח את דלת הבית אבי פתח אותה והביט בי ובאמילי "אני צריך לדאוג ששתיכן יוצאות ככה מהבית ? אתן נראות מדהים ." אמר בחיוך, כמובן שהוא צוחק.
"אל תדאג אבא" אמרתי בנימוס, הייתי שמחה להמשיך לפטפט אבל נהג המונית מחכה לנו כמה דקות ארוכות בחנייה ופחדתי שיתייאש מלהמתין לנו, היום מתקיימות מלא מסיבות פורים וכל הבליינים שמעוניינים להשתכר או שסתם חסרי רישיון כמוני וכמו אמילי חוטפים את כל המוניות.
"כל בעיה שיש, אל תהססו להתקשר אליי" אמר אבי בנימה רצינית. אמילי מיד פטרה אותו בהנדת ראש ואמרה "תפסיק להיות כל כך לחוץ תומר, גם שון נמצא שם, תהיה בטוח שהוא ישגיח עלינו, חוץ מזה אנחנו ילדות גדולות ומסוגלת לדאוג לעצמנו" חשבתי לעצמי שבעקבות כל הדברים ששון עולל לי לאבי יש סיבה לדאוג דווקא מנוכחותו יותר מנוכחות של כל גבר אחד.
"תהנו בנות" אמר אבא וזז מהדלת כדי שנצא .