שון
כואב לי לראות את מיה עצובה כל כך ועוד יותר כואב לי שאני לא מסוגל לעזור לה. תומר לא מדבר איתה כבר ארבעה ימים, לעזאזל הוא מתנהג כמו ילד בן שניים עשרה ולא כמו גבר מבוגר. הוא גורם לבת שלו לסבול וזה מתסכל אותי. אני מנסה לגרום לה לחייך עד כמה שניתן, אתמול יצאנו לדייט במסעדה איטלקית ולפניי יומיים לקחתי אותה לקולנוע. אני מרגיש אשם שגרמתי לקרע בינה ובין אבא שלה, הם תמיד היו כל כך מאוחדים והקשר בניהם היה קרוב. אני מקווה שתומר יתפקח בקרוב ובקרוב אני מתכוון ליפני החתונה שלו ושל אמא. אתמול הם הודיעו לנו שסגרו אולם בתחילת חודש יוני, ממש לפני סיום הלימודים ויום הולדתי השמונה עשר. הבנות השתגעו בחיפושים אחר שמלות לאירוע המרגש ומידי יום אמא רותם ומיה יוצאות לסידורים שקשורים לחתונה. הוחלט שהאירוע יהיה מצומצם ויוזמנו מאה אנשים בלבד מתוך הרשימה המקורית שכללה ארבע מאות אנשים. שיעור התגבור לבגרות האחרונה במתמטיקה עומד להתחיל ואיליי מתיישב בכיסא הפנוי שלידי.
"אז אתה ומיה חזק בעניינים אה?" שאל וחייך חיוך ממזרי.
"כן" עניתי באדישות. ימית שישבה במרחק שלושה שולחנות קמה ממקומה אלינו.
"אני שמעתי נכון?" שאלה בעצבנות בזמן שנעמדה בחזית שולחננו והטיחה בו את כפות ידיה.
"כן מותק, שון תפוס חזק." אמר איליי וגלגלתי עיניים.
"לא שזה עניינך ימית אבל יש לי חברה." אמרתי. אני לא בדיוק יודע מה ימית מרגישה אליי אבל אין ספק שיש לה רגשות לא פתורים כלפיי כבר הרבה זמן. אני לא חושב שהיא באמת אוהבת אותי, לא כמו שמיה אוהבת אותי זה בטוח, לדעתי היא פשוט עדיין לא מבינה את זה.
"תמיד אמרת שאתה לא בקטע של חברות." אמרה בלגלוג.
"קוראים לך מיה מור?" שאל איליי.
"כי אם לא אז תעשי סיבוב ותיעלמי לנו מהעיניים." אמר איליי וגיחך. כמה בחורים מנבחרת הכדורסל שלומדים איתי מתמטיקה גיחכו.
"דיי אחי" נזפתי באיליי. אין צורך להיות מניאק תמיד, חשבתי שאמילי תרסן אותו אבל על מי אני עובד? שום דבר לא ירגיע את הבחור הזה ואמילי בעצמה צריכה ריסון, השניים האלו אסון ביחד.
"תראי ימית, אני מצטער שזה לא עבד בינינו, יש לי חברה עכשיו ואני אוהב אותה" אמרתי.
"מה מצאת בה?, היא פאקינג משעממת" אמרה בזעם. מיה ממש לא משעממת, היא אף פעם לא שעממה אותי, התאפקתי לא להגיד לה שמיה עניינה אותי יותר ממה שהיא עניינה אותי איי פעם אבל אני מניח שמספיק פגעתי ברגשותיה.
"מה שמצאתי בה זה לא עניינך, יום טוב ימית." אמרתי באדישות והסטתי את מבטי מימנה אל איליי. ימית הנרגזת חזרה למקומה.
"הבחורה חייבת להתקדם." נחר איליי.
"ואתה חייב ללמוד לשלוט על הפה שלך, דיברת מסריח."
"באמת? דווקא אחותך מתה על מה שהפה המסריח שלי עושה לה." אמר וגיחך. תפסתי את צווארון החולצה שלו בזעם.
"תקשיב לי טוב, זה שאתה יוצא עם אחותי ואני השלמתי עם זה מחוסר ברירה לא אומר שאתה יכול לדבר גסויות עליה לידי, אם לא תתנהג אליה בכבוד אני אחתוך לך את הז.." איליי קטע אותי לפני שסיימתי להשלים את המשפט בצחוק משוגע.
"בחיי אתה הורג אותי, איזה כיף להתגרות בך, תשכח מזה, אין מצב שאני אעמוד בזה." אמר תוך כדי צחוק.
"יש לך מזל שאין לך אחות קטנה אחרת היית משלם על זה ביוקר." אמרתי בזעם.
"ככה היית מוותר על מיה המתוקה שלך?" התגרה.
"לא הייתי מוותר עליה בחיים." אמרתי.
"נו תראו אותך, הפכת להיות שפוט של בחורה, לא שאני מאשים אותך, נשמע שהבחורה יודעת מה היא עושה." אמר בחיוך ממזרי.
"למה אתה מתכוון?" על מה לעזאזל הדפוק הזה מדבר?
"אוו מיה, פאק מותק את הורגת אותי, אני כל כך אוהב אותך, אני מת על איך שאת.." אמר איליי וקטעתי אותו. "לך תזדיין" קיללתי והוא צחק.
"אם אתם לא רוצים שישמעו אותכם אז תזדיינו בשקט, אני ואמילי שומעים אותכם בקבוע כשאנחנו נמצאים בחדר שלה. אין פלא אבא שלה לא מדבר איתה ודופק לך מבטים כאילו בכל רגע הוא ישלוף סכין וישסף לך את הגרון. אם הייתה לי בת והייתי צריך לשמוע אותה ככה הייתי מתאבד, תזכיר לי בבקשה לא להביא בנות לעולם." אמר ברצינות.
"פאק" מלמלתי, לא אכפת לי שאמילי ואיליי שמעו אותנו, למרות שאני דיי בטוח שלמיה אכפת אבל פאק אם אבא שלה שמע אותנו אז אין פלא שאני מרגיש כאילו הוא מתכנן את הרצח שלי. המורה דורון נכנס וקטע את השיחה שלנו.
YOU ARE READING
פתאום להתבגר
Romansaבמקום מימנו באה מיה מור היא שקופה ורגילה לחיות בצללים. אף פעם לא היו לה יותר מידי חברים, אף פעם היא לא התעניינה במעמדות בתיכון ואף פעם לא שמו לב אליה בנים. כשאביה מספר לה שהם עומדים לעזוב את תל אביב לטובת מגורים אצל בת זוגו בחיפה מיה מבינה שנפלה בח...