מיה
עברו שלושה שבועות מאז יום כיפור , חג הסוכות וחופשתו חלפו גם הם . חזרנו לבית הספר ללמידה באופן רציף ללא חגים עד חג החנוכה . מה שאומר שתקופת מבחנים החלה . כבר נבחנתי בשלושה מקצועות . היסטוריה , תנ"ך ומתמטיקה . בית הספר כולו מתרגש לקראת משחק פתיחת העונה של נבחרת הכדורסל שיערך בעוד חודש וחצי שון איליי וגל נשארים כל יום שעות נוספות בבית הספר כדי להתאמן . אני שמחה שאין לי מחויבויות מהסוג הזה . אני לא יודעת איך הייתי מצליחה להתמיד במחויבות נוספת מעבר לחובות הלימודיות של בית הספר . אני מרגישה שאני עומדת לקרוס . המבחן במתמטיקה לא הלך לי טוב כל כך , אני מקווה שהצלחתי לפחות להגיע לציון שישים . בדקות הקרובות אני עומדת לגלות . דנית המורה למתמטיקה שלי עצרה את מחשבותיי.
" אני מחלקת לכם את המבחנים , רובכם הצליחו להשיג הישגים יפים , מי שנכשל שיתחיל לתגבר את עצמו במקצוע קצת יותר אך אין לכם מה להילחץ יהיו עוד מבחנים שבעזרתם תשפרו את הציון שלכם במידה ותתכוננו היטב . " הרגשתי שהלב שלי עומד לצאת מהמקום מרוב לחץ . דנית התחילה לקרוא בשמות של תלמידים ולחלק להם את המבחנים הבדוקים .
" מיה מור " הכריזה והגישה לי את דף הבחינה מקופל .
" אחליף איתך כמה מילים אחרי שאסיים לחלק לכולם את המבחנים " אמרה במהירות והתקדמה לעבר התלמיד הבא . הסתכלתי על הדף המקופל וניסיתי למצוא את האומץ בתוכי כדי לפתוח אותו ולראות את הציון . בלית ברירה ובאצבעות רועדות פתחתי באיטיות את הדף כאילו הוא פצצה שעומדת להתפוצץ עלי . באותו הרגע הייתי מעדיפה פצצה . המספר שלושים ושש הופיע בגדול מוקף בעיגול ולידו נכתבה ההערה – " את מסוגלת ליותר " . דמעות עלו בעיניי , השתדלתי כל כך , מאז המקרה בו דנית העירה לי שפתחתי ספר בכיתה התחלתי להשתתף ולהקשיב בכל השיעורים , למדתי בבית במשך ארבעה ימים למבחן . לא האמנתי שאפילו לא עברתי . באותו הרגע קינאתי כל כך באמילי ורוני שמצליחות להשיג ציונים יפים כל כך בארבע יח"ל , קינאתי בשון , שלפני כמה ימים חזר מבית הספר והראה לרותם מבחן עם הציון מאה , שהוא מצליח לשמור על הישגים גבוהים כל כך בחמש יח"ל בלי להתאמץ , כל השבוע שקדם למבחן שלו הוא התאמן לקראת משחק הכדורסל ולא טרח להקדיש זמן למתמטיקה . דנית דיברה אל הכיתה אבל לא הקשבתי לה הראש שלי היה עסוק במחשבות ובלעצור את הדמעות שמאיימות לזלוג .
" אתם משוחררים " שמעתי את דנית בקושי . קמתי מהכיסא ובידיים רועדות וראייה מעורפלת מדמעות ארזתי את החפצים שלי לתיק . דנית התקדמה לעברי וישבה על שולחני .
" קיבלת את הציון הנמוך ביותר בכיתה " אמרה בקול שקט . הסתכלתי עליה בעיניים דומעות , היא לא ממש ניסתה להיות עדינה .
" אני יודעת שאת עצובה אבל ראיתי את המאמצים שלך בתקופה האחרונה ואני חושבת שאם תתאמצי עוד קצת את תגיעי להישגים הרבה יותר יפים " היא חייכה לעברי . הנהנתי לעברה כי מה כבר אני יכולה להגיד ? לא מצאתי מילים . דנית המשיכה לדבר .
" אני מתכוונת לדבר על מצבך עם המחנך שלך דורון , הוא מורה למתמטיקה בעצמו , יחד ננסה לחשוב על פתרון שיכול לעזור לך . "
" תודה " אמרתי בקול חנוק .
" אני מאמינה בך מיה , תנגבי את הדמעות וצאי להפסקה , יהיה בסדר . " חייכתי וניגבתי את דמעותיי בניסיון לספוג נחמה ממילותיה , יצאתי מהכיתה לכיוון המדשאות . הפסדתי כמה דקות מההפסקה שלי בגלל השיחה עם דנית , התכוונתי לנצל את המשך ההפסקה שלי בלהירגע . אמילי ורוני כבר ישבו במקום הקבוע שלנו מחזיקות בידיהן פליירים . התקרבתי ושמעתי את אמילי אומרת .
" אני לא מאמינה שהם עושים דבר כזה , פשוט ביזיון . " רוני סובבה את מבטה מאמילי אליי ואמרה .
" מיה , הגעת בדיוק בזמן כדי לשמוע על השערורייה החדשה בבית הספר " הכריזה ונפנפה בפלייר שבידה .
" באיזו שערורייה מדובר ? " שאלתי
" בשערורייה הזו " אמרה אמילי ונתנה לי את הפלייר שבידה כדי שאקרא . הסתכלתי על הפלייר והתחלתי לקרוא .
YOU ARE READING
פתאום להתבגר
Romanceבמקום מימנו באה מיה מור היא שקופה ורגילה לחיות בצללים. אף פעם לא היו לה יותר מידי חברים, אף פעם היא לא התעניינה במעמדות בתיכון ואף פעם לא שמו לב אליה בנים. כשאביה מספר לה שהם עומדים לעזוב את תל אביב לטובת מגורים אצל בת זוגו בחיפה מיה מבינה שנפלה בח...
