פתאום להתבגר

פרק 17 - חופשת מחלה

מיה

הרגשתי את הרכב נעצר ותוך מספר שניות הראש שלי הוטח במושב הרכב, התעוררתי בבת אחת ועיניי נפקחו בבהלה, מצאתי את עצמי במצב שכיבה על הספסל האחורי, הרמתי את מבטי ונגלה אליי שון עומד מחוץ לרכב ומסתכל עליי בחיוך מתנשא ומלגלג, הוא טרק את דלת הרכב בפניי. "מאוד בוגר שלך" נזפה אמילי בשון ופתחה עבורי את הדלת, יצאתי מהרכב ובקול ישנוני פניתי אל אמילי "מה קרה לי ?" ,היא חייכה אליי וענתה "ישנת במהלך חצי מהנסיעה, נרדמת והראש שלך נפל על הכתף של שון, כך שישנת עליו, כשחנינו את הרכב במקום להעיר אותך בעדינות הוא פשוט קם בכוונה בבת אחת ונתן לראש שלך ליפול על המושב, איזה אידיוט" נחרה אמילי בעצבנות. אוף זה כל כך מביך, נרדמתי על שון, מביך כל כך. אמילי הסכלה עליי במבט חמור "מיה אני ממש מבקשת מימך, אם שון מציק ומתגרה בך בימים הקרובים בבקשה אל תכעסי עליו ותכנסי איתו לריבים מיותרים עד שישלים עם העובדה שההורים שלנו מתחתנים" משום מה לשון יש בעיות רציניות עם החתונה של הורינו אבל אני לא מבינה למה זה מפתיע אותי, הוא הביע הסתייגות והתייחס אליי ואל אבי בצורה מגעילה מהרגע שעברנו לחיפה. "את לא יכולה לצפות מימני לספוג את היחס המשפיל שלו אמילי, אני מבינה שקשה לו לקבל את העובדה שההורים שלנו מאורסים אבל זו לא סיבה להתנהג כמו אידיוט" אמילי הסתכלה עליי במבט חושב כאילו היא שוקלת היטב את המילים הבאות שהיא עומדת להגיד . "בסופו של דבר שון יצטרך ללמוד לחיות עם המצב הזה אבל הדרך לשם ארוכה עבורו מיה, את לא תביני אבל את לא צריכה להבין, פשוט תשדלי להימנע מימנו, זה הכל" לא צריכה להבין? למה לא ? האחים שלו פשוט דפוקים "אתם פשוט מתוסבכים לגמרי, שניכם" אמילי הגניבה לעברי מבט מהורהר ולחשה "כל אחד והתסביכים שלו" התעלמתי מימנה ועליתי במדרגות במטרה להגיע אל חדרי. במסדרון נשמעו שירים בעוצמה חזקה שהגיעו מחדרו של שון. נכנסתי אל חדרי, טרקתי את הדלת בעוצמה והתחלתי להתפשט ולזרוק את בגדיי לכל עבר . חשבתי שאמילי בצד שלי, מה פתאום היא משתפת פעולה עם שון ומצדיקה את ההתנהגות הגועלית שלו, זו ממש חוצפה מצידה לדרוש מימני להבליג לשון על דברים שהוא עושה ולספוג מימנו יחס מזלזל ופוגעני. לקחתי את פיג'מת הפליז החמה ביותר שלי לבשתי אותה וזחלתי למיטה. השעה כבר חמש וחצי בערב ואני מאמינה שיותר מאוחר תוגש ארוחת הערב אבל ממש לא מתחשק לי לאכול, אין לי כוח לראות את אמילי או את שון, אני פשוט רותחת מכעס. אמילי החברה הכי טובה שלי כאן ואני פשוט מרגישה נבגדת, אני לא מצפה מימנה להפנות את גבה לאחיה היחיד אבל ציפיתי מימנה להיות ניטרלית ולא לתפוס צד . דפיקה נשמעת על דלתי ולמרות שאין לי כוח לאף אחד קראתי "אפשר להיכנס" הדלת נפתחה ורותם נכנסה לחדרי, מעבירה את מבטה על גופי המכוסה עד הצוואר בשמיכת הפוך ומתיישבת על קצה המיטה. "איך את מיה?" שאלה בקול עדין ורגוע "הכל בסדר איתי רותם, אני תמיד קצת מדוכדכת ביום הזה, אל תתרגשי" רותם הסתכלה עליי בהבנה ואמרה "אני מתארת לעצמי עד כמה היום הזה קשה עבורך, בגלל זה חשוב לי לדעת איך את מרגישה לאור כל מה שקרה היום" כמובן, היא רוצה לדעת מה אני חושבת על האירוסים שלה עם אבי, היא כנראה מודאגת מהעובדה שההצעה התרחשה ביום השנה לאמי וחשבה שזה עלול להפריע לי. "הסירי דאגה מליבך רותם, לדעתי ההצעה של אבי הייתה מאוד רומנטית ומרגשת, אני בטוחה שאמא שלי שמחה בשבילכם וגם אני שמחה בשבילכם" היא חייכה חיוך רחב  "אין לך מושג כמה הוקל לי שאת מקבלת כל כך, שון פשוט מטריף אותי מאז שהתחלתי לצאת עם אביך והוא לא הולך לעשות לי חיים קלים עכשיו כשהתארסנו, לפחות מימך ומאמילי יש לי נחת" אמרה ונאנחה אנחת יאוש. "יהיה בסדר רותם, אני מאמינה ששון יפסיק להיות כל כך אנוכי ויבין שהעולם לא סובב סביבו, בסופו של דבר הוא יקבל את זה" אמרתי בניסיון להרגיע את רותם אבל נראה שהיא שמה לב לאנחת הייאוש שלי והרימה גבה. "הכל הסדר בין שניכם ? הייתי כל כך עסוקה בעבודה לאחרונה ולא הקדשתי אלייך מספיק זמן, הוא עדיין מציק לך?" מה אני בדיוק אמורה להגיד לה ? שפעם הוא חתיכת דפוק ופעם אנחנו מתמזמזים ברחבי הבית? מה שבטוח את החלק האחרון אני צריכה להשמיט. "לא תמיד קל אבל למדתי להסתדר איתו" אמרתי בפנים סמוקות בגלל המחשבה עליי ועל שון מתמזמזים "ואל תדאגי עכשיו יהיה לנו הרבה זמן בנות בגלל ההכנות לחתונה" חייכתי אליה בקריצה, לא מגיע לרותם שאהיה מרירה אליה, אני צריכה להתרגל לעבודה שהיא תהיה אמי החורגת באופן רשמי בקרוב ואם לומר את האמת, לא הייתי רוצה מישהי אחרת שתיכנס לתפקיד הזה, רותם אדירה ואני אוהבת אותה. "ברור שיהיה, אני הולכת לשגע אותך ואת אמילי תכיני את עצמך" היא חייכה חיוך חולמני. "אני כבר מוכנה" השבתי בהתלהבות דומה לשלה. "בכל מקרה, אני ואביך חשבנו לערוך ארוחת ערב משפחתית כדי לחגוג את האירוסים, נראה אותך למטה בשמונה ?" שיט, הדבר האחרון שאני רוצה זה לאכול ארוחת ערב עם שון ואמילי, בדיוק מהסיטואציה הזאת ניסיתי להתחמק אבל כנראה שכוח עליון צוחק עליי. "כמובן" אמרתי בחיוך המאולץ ביותר שהצלחתי לגייס.