פתאום להתבגר

פרק 4 - שמועות

מיה

הימים הבאים עברו ברוגע מחשיד , בבית הספר הסתובבתי בעיקר עם אמילי ורוני ולפעמים גם גל ודור הצטרפו, הספקתי כבר לפגוש את כל צוות המורים שלי שהתגלו כנחמדים בסך הכל . החשש שלי שלאחר המסיבה אראה את ימית בבית הספר והמקרה שקרה במסיבה יחזור על עצמו התפוגג , אמנם אנחנו לומדות באותו הבניין אבל בחלקים נפרדים כך שבקושי נתקלתי בה ובשון במסדרונות בית הספר . בקרוב תתחיל תקופת החגים ונעדר הרבה מהלימודים בעקבות החופשות מסיבה זו הבנים מנבחרת הכדורסל נשארים שעות נוספות בבית הספר כדי להתאמן למשחק פתיחת השנה מול אחד מבתי הספר האחרים בעיר לכן אבא שלי או רותם אספו אותי ואת אמילי מבית הספר מידי יום . שמחתי על כך , העדפתי לנסוע איתם מאשר עם שון וכל דקה שנשאר בבית הספר במקום להיות בבית הייתה בונוס מבחינתי. הוא עדיין לא התגבר על זה שאני ואבא עברנו לגור איתם וממשיך בהתנהגות האופיינית לו – עצבים . רותם מאוד מדוכאת מהידרדרות היחסים שלה עם בנה בעקבות המעבר שלנו ואני מרגישה קצת אשמה אבל רותם תמיד מציינת שזו לא אשמתי והידרדרות היחסים שלהם החלה מזמן .
אני יושבת בחדרי וקוראת ספר כשאני מקבלת שיחה מרותם .
" הלו " אני עונה
" מיה את יכולה לרדת רגע לסלון אני צריכה לדבר איתך " מעניין, חשבתי לעצמי
" בטח " אמרתי וניתקתי את השיחה .
קמתי מהמיטה ונעלתי את נעלי הבית שלי במהירות ורצתי לעבר הדלת פתחתי אותה והמשכתי לרוץ במסדרון לכיוון המדרגות עד שהתנגשתי בחזה חשוף ושרירי .
" אני מתקשה להתעלם מקיומך כשאת מתנגשת בי " אמר שון בחיוך השחצן הרגיל .
" אתה שמעת על חולצה ? "
" חולצה ? " שאל במבט כאילו הוא מנסה לחשוב .
" אתה יודע , בגד שלובשים על מנת לכסות את החלק העליון של הגוף "
" אם אלבש חולצה על מה יסתכלו הבנות ? "
" אין כאן בנות אתה בבית , אלא אם אתה מנסה להרשים אותי " אמרתי בהתגרות .
" למה שארצה להרשים אותך ? " למה שהוא ירצה להרשים אותי ? , הסמקתי , האמירה הזו הייתה אידיוטית לחלוטין . השפלתי את מבטי .
" לא משנה " אמרתי בקול מעט היסטרי , דחפתי את שון והתחלתי לרוץ למדרגות וירדתי אותן בריצה עד שהגעתי לסלון .

" רצת ? " שאלה רותם .
" נתקלתי בשון במסדרון בדרכי לכאן " אמרתי
" אל תפחדי משון מיה , הוא אולי נראה מאיים ומעמיד פני קשוח אבל תאמיני לי שהוא לא יפגע בך . "
" איך את יכולה להיות כל כך בטוחה ? " שאלתי
" כי הוא למד מהו כאב ממקור ראשון " אמרה במבט עצוב , השתוקקתי להמשיך את השיחה בנושא הזה אבל לא רציתי להעציב את רותם , הרגשתי שהיא חשה אי נוחות לדבר על הנושא הזה .
" על מה רצית לדבר ? " שאלתי
" בשעה טובה הגעת לגיל בו את יכולה ללמוד נהיגה , אביך סיפר לי שהוא רצה שתתחילי ללמוד כבר בתל אביב אבל את סירבת ואמרת שתתחילי אחרי המעבר לחיפה , אז הנה את כאן ואני חושבת שהגיע הזמן שתתחילי . " שתקתי והמשכתי להקשיב .
" עוד אדם עם רישיון בבית יועיל , את ואמילי לא יכולות לסמוך עליי , על אבא שלך או על שון שתמיד ניקח אתכן , אמילי כבר נכשלה בשלושה מבחנים מעשיים בנהיגה , אני חושבת שכדאי שתתחילי ומי שתצליח לקבל רישיון ראשונה תיקח את השנייה עד שהיא תצליח . דיברתי עם המורה של אמילי קוראים לה הילה , שלחתי לה את המספר שלך כדי שתקבעו שיעור ראשון בהתאם לסדר היום של שתיכן "
" טוב " אמרתי
" טוב ? " שאלה רותם .
" כן הכל בסדר " אמרתי והלכתי למדרגות כדי לעלות לחדר שלי .
כשנכנסתי לחדרי ישבתי וחשבתי לעצמי, יש לי פחד מנהיגה , זו הסיבה שדחיתי את לימוד הנהיגה עד כמה שניתן . לעומת בני נוער אחרים שמתלהבים בלי חשש אני מבינה את האחריות שצריך נהג לקחת על עצמו , אני מבינה שטעות אחת קטנה מספיקה כדי לגזול את החיים שלי או חיים של אחרים . אני לא בטוחה שאני בשלה להיות נהגת , אני לא בטוחה שאני רוצה לקחת על עצמי את האחריות הזו . אבל אני מבינה שהגיע הזמן שאלמד נהיגה , רישיון יקל על חיי בתור אדם בוגר וגם עכשיו הוא יהפוך אותי לפחות תלותית באבא ורותם ואפילו בשון .
פתחתי את הטלפון שלי וראיתי שנשלחה אלי הודעה בוואטספ ממספר לא מזוהה
" היי מיה , קיבלתי את המספר שלך מרותם , מדברת הילה לוי המורה לנהיגה של אמילי ובקרוב גם שלך , רותם ביקשה שאדבר איתך ונקבע שיעור , תגידי לי מתי נוח לך ואבדוק ביומן שלי אם אני פנויה . " חשבתי לעצמי שעדיף שאתחיל את השיעור הראשון כמה שיותר מהר ואתגבר על הפחד הטיפשי שלי .
" היי , מחר בשעה ארבע אחר הצהריים את פנויה ? " שאלתי . תוך מספר שניות הקבלה הודעה .
" פנויה , לאסוף אותך מהבית שלך או מהבית ספר ? " אני מעדיפה שבפעם הראשונה היא תאסוף אותי מהבית , כדי שיהיה לי זמן לאכול ולנוח קצת אחרי הלימודים .
" מהבית " השבתי
" אם תרצי את יכולה לצרף אליך לשיעור הראשון את אמילי, אביך או רותם במידה וזה יגרום לך להרגיש יותר בנוח "
" אחשוב על זה , תודה " אמרתי וסיימתי את השיחה .
לאחר מכן נכנסתי לאינסטגרם וראיתי שאיליי דהן התחיל לעקוב אחריי , נכנסתי לפרופיל שלו והחזרתי לו עוקב . פתחתי את הסטורי שלו , הוא העלה תמונה שלו עם שון וגל וכתב "אנחנו לא באמת צריכים להתאמן כדי לנצח את העלובים מבית ספר אביבים" , הוא תייג את העמוד הרשמי של בית ספר אביבים ואת שון וגל . לחצתי על התיוג של שון כדי להיכנס לפרופיל שלו , אין תמונות חדשות מאז הפעם האחרונה שנכנסתי לפרופיל שלו ושמתי לו עוקב ביום שעברתי לחיפה , מה שמזכיר לי , שמתי לו עוקב . בדקתי ברשימת האנשים ששון עוקב אחריהם אם הוא החזיר לי עוקב , גיליתי שלא . הורדתי לו עוקב . מי הוא חושב שהוא ? רתחתי מזעם , ממש התחשק לי להטיח את הטלפון שלי בפרצוף המתנשא שלו . בהתקף זעם פתאומי נכנסתי לתיבת הודעות האינסטגרם שלי עם שון שהייתה ריקה מכיוון שמעולם לא דיברנו בה ושלחתי לו הודעה .
"אתה חמור חסר נימוס בסיסי" כתבתי ויצאתי מהר מתיבת ההודעות . אני יודעת שאתחרט על כך מאוחר יותר אבל באותו הרגע לא היה לי אכפת , רציתי לפרוק את הזעם שהצטבר בתוכי.