רסיסים של טירוף

פרק ~2~ זיכרונות

~אליאנה~

אני גוועת. הבחור לא חזר מאתמול נראלי ?
אני לא בטוחה , אני בחדר החשוך כבר שעות על גבי שעות.
הידיים שלי כואבות מהאזיקים. וקר קר כלכך ששיניי נוקשות.
עיניי נעצמות לסירוגין אבל אני לא מצליחה לישון. הגוף שלי לא מאפשר זאת.
אני צריכה להיות על המשמר.
זיכרונות מהעבר חודרים לראשי בכל שנייה.
אני עומדת להשתגע.
רעש המנעול נשמע שוב ואור קטן הגיע מהדלת שנפתחה.
הוא הדליק את האור וגרם לי לעצום את עיניי בחוזקה. אני צריכה להתרגל לאור.
״קומי״ אמר עומד מולי.
הזעפתי וקמתי על רגלי.
הוא שיחרר את רגלי אך את ידיי השאיר כבולות.
״אני לוקח אותך לאכול עכשיו״ הסביר והצעיד אותי בעוד הוא מחזיק בידי.
המבנה גדול זה נראה כמו בית. למרות שאיפה שהחזיק אותי היה נראה כמו מחסן נטוש.
לבסוף הגענו למטבח.
החדר נראה מסודר ונקי. אני מתערבת שיש לו מנקה.
בחנתי את פניו הוא לא נראה אחד שמנקה בעצמו זה בטוח.
״משהו מעניין ?״ הרים גבה שראה שעיניי עליו.
השפלתי את עיניי והוא הושיב אותי ליד השולחן.