רסיסים של טירוף

פרק ~28~ לא חוזר בשבילי

~ליבר~

היא נרדמה סוף סוף.
היא חלשה וכאובה. הבטתי בה בדאגה בשעות האחרונות.
הרופא טען שגופה יחלים בקרוב אבל ראיתי את המבט על פניו.
וגם ראיתי אותו על פנייה.
היא לא תחלים. לעזאזל, היא לא החלימה מהעבר ועכשיו זה?

נשיפות נשמעו ממנה ומיד התקרבתי אליה דואג שלא תתעורר. היא בקושי ישנה שעה שלמה.
כפות ידיה נסגרו לאגרופים ועינייה החלו לזוז במהירות.
עצמתי את עיניי תוהה מה אני עושה כדי לעזור לה?

היא קפצה בבהלה וצרחה נוראית יצאה מבין שפתייה.
פעורת עיניים היא מביטה בי בזמן שאני מושט אליה ידיים.
״אל תתקרב! אל תתקרב!״ צעקה בהסטריה.
״זה אני! זה רק אני..״ חיבקתי אותה חזק.
היא הביטה בי והניחה את ידה עלי.

״ליבר..״ היא נשמה עמוק.
״כן זה אני.״ נישקתי את שפתייה.
״לא ישנת הרבה.״ הבטתי בה בתסכול.
״אני לא עייפה.״ התיישבה והביטה בי מסיטה את שיערה מפניה.
קשה לי לראות את הסימונים על צווארה. להתעלם מהם.
האפס הזה.

~אליאנה~

הוא רודף אותי בכל פעם שאני עוצמת את עיניי.
בכל פעם שאני לבד.
לפעמים אני תוהה האם הוא מאחורי. או מסתתר אפשהו בחדר.
הוא מת. אני יודעת את זה אבל המוח שלי עדיין שם.
אני עדיין שם.
כלואה, שבורה ומנופצת.

ליבר איתי. תמיד. שמחתי לראות אותו.
לדעת שלא וויתר עלי, הוא מצא אותי.
אני מתבוננת בו נושם עמוק בזמן שהוא שעון על הכיסא לצידי.
הוא נרדם ואני ערה כמעט תמיד.
הוא אפילו הציע כדורי שינה שיעזרו לי. אבל אני תמיד מסרבת.