רסיסים של טירוף

פרק ~8~ בית

~אליאנה~

״אז?״ אייבי שאלה שניגשתי לשבת מולה על הספה.
״אז?״ החזרתי בשאלה תוהה למה היא מתכוונת.
״איך היה? כבר שכבתם? את וליבר? ״ שאלה בהתרגשות.
״מה? את מתבדחת איתי עכשיו?״ שאלתי המומה.
״נו אל תהיה כבדה.״ נפנפה בידה.
מצמצתי אליה מבולבלת. ״אני וליבר לא ככה.״
״אע כן?״ הרמה גבה וחיוך עלה על שפתייה. ״נראה לך שאנחנו עוורים? את מיררת כולך שליבר רק חולף על פנייך.״

״אייבי!״ אמרתי ופערתי את עיניי לעברה.
״מה? ברצינות..״ עשתה פרצוף תמים.
״אני וליבר זה לא...״ התחלתי לומר.
״אע.. אע.. את וליבר זה לגמרי כן.״ אמרה והעבירה את שיערה הבלונדיני לאחור.
״טוב.״ אמרה והסיטה את עינייה ממני לרגע. ״אז אני מניחה שדיאנה תזכה בו בסופו של דבר.״
חייכתי, ״זה לא עובד עלי את יודעת את זה נכון?״
״בחיי אני רואה אותו ואותך אליאנה את תשברי בקרוב.״
צחקתי, ״אני לא מאוהבת או מה שלא אמרת.״
״כן כן..״ אמרה לא מאמינה לדברי.

שליבר וג׳ון נכנסו לסלון מיד נדרכתי.
אייבי רק חייכה בטיפשות.
״או ליבר אליאנה רוצה!״ אייבי צעקה ומיד סתמתי את פיה עם אצבעותיי.
״בבקשה תפסיקי.. זה לא מצב כזה וזה לא מצחיק!״ לחשתי וזכיתי למבט שואל מליבר.
״איביי.״ ג׳ון קרא בשמה והיא התעלמה ממנו לחלוטין.
״היי שמעת משהו אליאנה? כי אני לא.״
נשפתי בהקלה שדעתה מוסחת.

ג׳ון נעמד מולנו בכעס, ״אני מדבר איתך אייבי.״ אמר ושילב את ידיו.
״לך אל דיאנה לא אכפת לי, אני אמצא לי גבר אחר.״ אמרה ונפנפה בידה.
״בהחלט עצבנת אותה.״ ליבר לחש לו והבחנתי בחיוך קטן על שפתיו.
הוא הביט בי לרגע ונכנס אל המטבח.
״אני מסתלקת מכאן תדברו בינכם..״ מלמלתי חוטפת מבט זועם מג׳ון.

צעדתי במהירות אל חדרי רק רוצה להעלם.
הבחנתי בכל הדברים החדשים בחדרי ונאנחתי.
מתיישבת על המיטה ומביטה בדלת חדר הרחצה מולי.
״אליאנה?״ ליבר פתח את הדלת.

הבטתי לעברו בשאלה ולרגע הרגשתי את לחיי מתחממות.
לעזאזל זה רק בגלל מה שאייבי אמרה.
״את כבר אכלת?״ שאל. אך במקום לענות רק בהייתי בו.
בעיניו עם צבעי הקרח שלו ובשיערו הבלונדיני.
״אליאנה?״ קרא בשמי שוב. 
פערתי את עיניי. ״אע לא... עדיין לא.״

״תתלבשי אנחנו נצא.״ אמר וסגר אחריו את הדלת לפני שיכולתי להגיב.
נעמדתי על רגליי. נצא? נשמתי בכבדות.
אני יוצאת מכאן?
אנסה לברוח? אולי אנסה.. אולי.. לעזאזל אין לי מושג מה לעשות.
בתור התחלה הוצאתי שמלה סגולה חלקה. יש לה בד מבריק שנראה כאילו הוציאו אותה מתוך האגדות.
היא ארוכה כל כך שאני חוששת שתסתיר את כפות רגליי.