רסיסים של טירוף

פרק ~10~ חופשייה אך כלואה

~אליאנה~

הרגשתי את ידו עוברת על גופי, מלטפת גורמת לי לאי נעימות.
אצבעותיו תחילה רק נוגעות אך אז הן מכאיבות,שורטות
וגורמות לי לצרוח מכאב.
ואז ידיו משתיקות אותי באחיזה כוחנית בצווארי.
ולחישות מגיעות לאוזניי בליווי הבל פיו. ״שש..תשתקי..תסתמי את פיך.״

פקחתי את עיניי בבהלה ומצאתי את עצמי במיטה מול ליבר.
לא נבהלתי שעיניו הכחולות בהו בי חזרה. 
רק מצמצתי ונשמתי נשימה עמוקה. מבינה שאני כאן ולא שם.

״דיברת מתוך שינה.״ אמר והביט בי כאילו מנסה לקרוא אותי.
״זה קורה לי לפעמים.״ לחשתי אל החשכה.
״רק תעצמי עיניים ונסי להירדם שוב.״ אמר.
הנהנתי ועצמתי את עיניי שוב.

כשפקחתי את עיניי הייתי לבדי. ההתיישבתי על המיטה הגדולה מביטה סביב. נושמת עמוק.
קמתי בזריזות מציצה בחדר הרחצה אך הוא ריק.
ליבר לא כאן כנראה הלך. יצאתי בשקט מחדרו וצעדתי לחדרי.

עמדתי מול הארון ותהיתי מה ללבוש.
לקחתי טייץ שחור וחולצה גדולה והתלבשתי בזריזות.
נעצרתי וחשבתי לרגע. למה את ממהרת?
חיוך עלה על שפתיי. כזאת דבילית.

יצאתי יחפה. רק כי אהבתי את התחושה הקרירה ברגליי.
וכי תמיד אסרו עלי לנעול נעליים.
כבר התרגלתי לתחושה. לעומת רגליי שהיו מלאות צלקות.

שצעדתי לכיוון הסלון והמטבח ידי טיילה על הקיר.
מרגישה את הקרירות בקירות הבטון. עצמתי את עיניי ונהנתי מהתחושה.

הדברים הכי קטנים והכי פשוטים תמיד היו בשבילי הכל.
כי זה מה שהיה. נצלי את מה שיש.

החיוך ירד מפניי שהבחנתי בדיאנה מנגבת את שולחן האוכל.
היא הרימה את ראשה לעברי וכמה תלתלים סוררים נפלו על פניה. היא כיווצה את עינייה אליי וראיתי בהן רק שנאה.

המשכתי עם ההרגשה הטובה ופתחתי את המקרר. מתעלמת ממנה.
מרגישה מן קלילות כזו. לא לתהות אם מותר או אסור.
פשוט עושה מה שמתחשק לי.
הוצאתי את החלב והבטתי בדלת הכניסה.