רסיסים של טירוף

פרק ~6~ סדקים קטנים

~אליאנה~

שקעתי בשינה עד ששמעתי את רעד הדלת זזה. היא נפתחה. אך נשארתי דוממת.
הרגשתי את ליבר מביט בי. זה הוא. אני בטוחה בזה. ריחו מסגיר אותו.
מה הוא עושה כאן ? אני בטוחה שכבר אמצע הלילה.
״ספרי לי״ אמר והבהיל אותי. ״אני יודע שאת ערה אליאנה״.

פקחתי את עיניי בחשכה והתיישבתי. מביטה בו עומד מול מיטתי.
הוא נראה כאילו יצא מהמשרד שלו. לא כאילו קם משינה.
״לספר לך מה ?״ שאלתי בחשש.
״על עצמך אליאנה״. הוא עמד זקוף אבל פניו נותרו באפלה.
״על עצמי ?״ שאלתי.

״ביום הראשון שלך כאן שאלת אם אני מתכוון להרוג אותך, ואם הוא שלח אותי״. אמר וגרם לי להרים את עיניי בפחד. סגרתי את עיניי מנסה להדחיק הכל. למה הוא מדבר עליו ?
למה הוא מזכיר לי אותו.

״אליאנה תעני לי. מי זה האיש שדיברת עליו ?״ שאל.
״אני לא רוצה לדבר עליו״. אמרתי עדיין עם עיניים סגורות.
״אני לא שואל אני דורש״ אמר בקול מאיים.

״אסור לי לדבר עליו״ לחשתי. שמעתי את צעדיו על הרצפה שהתקדם לעברי.
״למה ?״ שאל הפעם ברכות יותר.
״כי זה לא עושה לי טוב״ אמרתי פוקחת את עיניי ורואה אותו מולי.
״קומי״ אמר והדליק את האור.

נעמדתי מביטה בו.
הוא פנה אל הדלת ופתח אותה ״בואי אחרי״.
שהוא יצא מחדרי לקחתי במהירות חולצה ולבשתי מעל החולצה הדקה שהייתה עלי.
יצאתי אחריו ועצרתי מולו במטבח.
האורות דלקו למרות הדממה בבית.
הבטתי בו מבוהלת. מה הוא כבר יכול לרצות ?