רסיסים של טירוף

פרק ~25~ אליאנה

⚠️הפרק הבא עלול להיות מעט קשה על חלק מהקוראים⚠️

-Help me out of this hell-

~אליאנה~

״קר לי...״ לחשתי מבין שפתיי.
שאני פוקחת את עיניי אני ממששת את הרצפה שאני שוכבת עליה.
היא אפורה וקפואה. ריח עובש עולה אל אפי ואני מכווצת אותו.

״אנחנו מתחת לאדמה.״ קול קטן לוחש.
התרוממתי באימה מבחינה סביבי. יבבה נפלטה מפי ואני מבינה שהוא תפס אותי שוב.

הבחנתי בבחורה נוספת שמצטנפת אל הקיר מולי.
״קוראים לי פאי.״ מצמצה לעברי. חיוך קטן עלה על שפתייה החבולות.
״זה שם מצחיק.. ההורים שלי אהבו פאי.״ אמרה משפילה את ראשה.

לא הצלחתי להבין ולהקשיב לדבריה. אני עדיין מנסה לעכל מה קורה כאן.

״אף אחד לא מחפש אותי. אולי לך יש קרובים?״ היא שאלה עם מעט תקווה.
עכשיו אני שמה לב היא דומה לי. אולי רק במעט במראה החיצוני.
עינייה כחולות ושיערה שחור וארוך.

״למה...״ לחשתי ״למה אני..״ שאלתי בבלבול מוחלט.
״הוא הביא אותך אתמול. כבר חשבתי שאת מתה...
אני כאן כבר שבוע שלם.״ היא אמרה והידקה את אחיזתה ברגליה.
התיישבתי מתרחקת מהדלת ונצמדת אל הקיר צמוד אליה.

״אל תדאגי הוא לא חוזר. רק בלילה.״ הביטה בי.
היא הנהנה ״רק תעשי מה שהוא יגיד לך.״ לחשה.
״הוא לא אוהב שמסרבים לו.״ הרימה את ידייה אל עינייה הימנית. סימנים כהים מכסים אותה.

הבטתי בה בדממה מוחלטת. ״הוא רע.״ לחשתי.
״את בהלם. גם אני הייתי ככה. אבל אם תקשיבי לו ותצייתי את תהיי בסדר.״ הנהנה לעצמה.
״הוא אוהב לשבור.. אני לא אהיה בסדר.״ לחשתי מזיזה את ראשי מצד לצד.

היא הביטה בי עם עיניים עייפות. ״סתכלי עלי אני בסדר.״ חיוך קטן עלה על פניה ואני מבינה שהיא מנסה לעודד אותי.
״קוראים לי אליאנה.״ לחשתי.