רסיסים של טירוף

פרק ~27~ רסיסים

~ליבר~

נכנסתי במהירות לדירתה הפרוצה של אליאנה.
ג׳ון ואייבי נכנסו אחרי ורק הביטו בי בדממה.
הסתובבתי אל ג׳ון ״תתקשר אל ג׳ייקוב אנחנו נצטרך עזרה.״ הצבעתי עליו מרגיש שאני הולך להשתגע.

״ג׳ייקוב הבנתי.״ אמר וזז הצידה.
״מה אני יכולה לעשות ליבר?״ אייבי הביטה בי בשאלה.
״תראי מה אפשר לארוז..״ העברתי את ידי על גשר אפי.
״דברים שאליאנה תרצה בבית.״
״בבית?״ אייבי שאלה.
״אצלי בבית היא לא תחזור לכאן.״

אייבי חייכה אליי ״בסדר, ליבר היא תחזור אתה יודע את זה.״
הנהנתי. ״אני אחזיר אותה גם אם זה יעלה לי בחיי.״

אחי נכנס והביט בי במבט מודאג.
״אני כאן.״ קרא והתיישב לצידי על הספה.
נשמתי עמוק והתבוננתי בג׳ייקוב משחיז את הסכין שלו ובג׳ון מכניס נשקים לאחד התיקים.
״יש לך אחלה של צוות.״ קארל חייך אליי. הוא אסוף את שיערו והראה על רצינות.

״טוב״, פתח את המחשב שלו מולי.
״ראיס...״ מלמל. ״לאפס יש כמה בתים.״ הראה לי נקודות אדומות מסומנות על מפה.
״איפה הוא יכול להחביא אותה ?״ התקרבתי למסך מראה רצינות גמורה אבל בתוך תוכי מת מפחד.

״אני מהמר על אשוויל, קרוליינה הצפונית.״ אחי הצביע על אחת הנקודות. ״זו עיר מעט נסתרת אין הרבה תיירות. מקום עם הרבה עצים. יערות.״ קארל הסתכל עלי.

״אני לא רוצה להמר כאן.״ התעצבנתי ובעטתי בכיסא לצידי.
גורם לו ליפול וחוטף מבטים מג׳ון וג׳ייקוב.
״היי אנחנו נמצא אותה אתה יודע נכון?״ קארל הניח את ידו על כתפי.

יישרתי את עיניי אליו. ״אתה זוכרת מה הוא עשה לה. אתה בעצמך אמרת שהוא חיית אדם.״ עצמתי את עיניי.
״אני לא יודע מה לחשוב. היא סובלת אני יודע את זה וזה גורם לעור שלי לעקצץ.״
״אנחנו הולכים לקחת אותה משם.״ הנהן אליי.

עצמתי את עיניי. ״אם יקרה לה משהו אני...״ התחלתי לומר ומרגיש שאני עלול להתפרק. ״אני חושב שהתאהבתי בה קראל.״
״אנחנו נגיע בזמן.״ אמר.
״השתדלתי לא לחשוב עליה יותר מידי. אני לא רוצה להיכנס למחשבות כאלה.״ מלמלתי.
״אז אל. קדימה אנחנו טסים?״ שאל.
הבטתי בו. ״אתה בא איתי?״ שאלתי.

״ברור.״ קרץ.
נשפתי. ואגרפתי את ידי״. שיהיה ברור אני זה שמחסל אותו כן?״ נעמדתי.
״הטרף שלך צייד!״ ג׳ייקוב חייך מנפנף לעברי עם הסכין שלו.
״בואו נלך כבר.״ ג׳ון אמר.

״זה טוב שהצעת להחזיר את אייבי.״ ג׳ון אמר לי.
״אין לה מה לעשות כאן. וחוץ מזה היא מסדרת את החדר שלי.״
ג׳ון הביט בי בשאלה.
״את החדר שלך?״
״כן, אליאנה הולכת לישון אצלי. זה יהיה החדר של שנינו.״
ג׳ון חייך אליי.

״לעזאזל תפנה ימינה!״ קולו של קארל גרם לי לעלות חיוך על שפתיי.
״הם לא מסתדרים אע?״ ג׳ון דחף אותי והביט על ג׳ייקוב שאוחז בהגה ובקארל שמתחיל להשתגע לצידו.
״עדיף שאני אשב מאחור.״ מלמלתי.