רסיסים של טירוף

פרק ~19~ כבר לא אכפת לי

~אליאנה~

״אתה שוב הולך! אתה שוב עוזב אותי!״ צעקתי ברגע שהוא יצא.
אך הוא חזר תוך שנייה, ״אני לא עוזב את זו שגורמת לי להרגיש כמו חרא!״ צעק לעברי.
״כי אתה באמת חרא ליבר.״ השפלתי מבט. ״אתה חרא!״
הוא נענע את ראשו בכעס ויוצא.
״נמאס לי.״ מלמלתי והנחתי את ידיי בכעס על ראשי מתיישבת על רצפה.

לבשתי חלוק ויצאתי החוצה מנגבת את עיניי ורואה אותו יושב על קצה המיטה.
הוא חיכה.
הבטתי בו בשקט שקם ולקח את ידי בידו.

הוא יצא מהחדר והוביל אותי יחד איתו.
״אני חרא ואת צריכה להתמודד איתי.״ אמר מוביל אותי לחדרו.
הוא סגר את הדלת ורק הביט בי.
״אני מצטערת..״ השפלתי מבט.
״את לא מצטערת את מבולבלת.״ אמר והרים את ראשי.

״אני מבלבל אותך. את צודקת.״ הסכים.
״אבל זה פייר.״
מצמצתי לעברו ״איך זה פייר ?״
״גם את מבלבלת אותי.. גם אני מרגיש ככה כלפיך אליאנה.״
נשמתי עמוק מנסה להבין את מה שאמר.

הוא מביט בי בשאלה.
״אני מנסה לעכל.״ התחלתי לומר.
״אל תנסי כי את שוב תגיעי למצב ההו. לא צריך.״
״בטח שצריך.״ כיווצתי את גבותיי.

״בואי פשוט נחייה.״ אמר ומשך אותי אליו דרך החלוק.
נשמתי עמוק שקירב אותי ככה אל גופו.
עצמתי את עיניי, ״בסדר בוא פשוט נחייה.״
הוא פתח את החלוק שלי והניח את ידיו על כתפיי נושק לצווארי ומשם יורד אל שדיי.

נשיפה נפלטה מבין שפתיי ועיניי נשארו סגורות.
״סליחה שהרסתי הכל.״ מלמל על עורי ומצמיד אותי אליו.
פקחתי את עיניי, ״לא הרסת כלום.״ הבטתי בו.
״יום ההולדת שלך נהרס אליאנה אני לא צריך שתנסי לייפות את המצב.״ אמר ומשך את עורפי לעברו מנשק את שפתיי.
״זה לא יום ההולדת שלי, זה מעולם לא היה.״

הוא כיווץ את גבותיו לעברי.
״אני לא יודעת את התאריך המדוייק, מעולם לא חגגתי את היום הזה.״
הוא חייך. ״זה היום שלך אליאנה.״
״לא נראלי.״ חייכתי אליו.
״חזרת לחיים באגם ההו אני חושב שזה סוג של סימן לא ?״

נשכתי את שפתיי, ״לא התעלפתי או משהו כזה.״
״תדמייני שכן.״ סגר את השיחה בנשיקה.

״אני מציעה לך להתקלח עם מים קרים גם, אולי זה ירענן אותך.״ אמרתי שהוא שטף את גופו לפניי.
״תיזהרי לגעת במים אליאנה!״ הוא כמעט החליק מהבהלה.
״אוו! תירגע.״ צחקקתי ועזבתי את ברז המים.
הוא כיווץ את עיניו אליי באיום.
התקדמתי אליו והצמדתי את חזהי אל שלו.
״אתה לא מפחיד אותי ליבר. מעולם לא.״

הוא הביט בי וחיוך שובב עלה על שפתיו, ״כי אני לא מנסה להפחיד אותך.״
״בינינו ג׳ון יותר מפחיד ממך.״ אמרתי והתכוונתי לצעוד לאחור אך הוא כלא אותי בין הקיר לבינו.
״ג׳ון הוא בדיחה מהלכת לעומתי.״ אמר.
חייכתי אליו, ״הוא באמת הבהיל אותי.״
״שקרנית. אני הרגתי בן אדם את לא זוכרת ?״ הזכיר לי.